לפני שנים רבות, היתה נסיכה שחלמה על ניתוח פלסטי. לכל הנסיכות
היה חזה גדול אבל היא היתה רק יפהפיה. היא חשבה, אז, שאם היא
תצא מהממלכה ותחפש רופא טוב עם קבלות, כל בעיותיה ייפתרו. אז
היא נדדה. בדרך היו לה כמובן כמה משימות (חלומות לא מתגשמים
חינם), למשל היא פגשה ציפור שיר אחת, והציפור אמרה לה: "אם
תשירי מה שאני שרה, תוכלי לעוף, וזה יקל על המסע שלך" (כמדובר,
באגדות-ניתוחיות ציפורים יכולות לדבר). אז היא שרה, ולמדה לעוף
גם. הופיעו לה נוצות על הידיים, אבל זה לא משנה. בשמיים היא לא
מצאה שום דבר. כאמור, רופאים עם קבלות מתחבאים במקומות נסתרים
ולא פתוחים ומובנים מאליהם. גמרה בליבה לרדת מהעץ, ולא נטשה
חלומה. את החפרפרת היא פגשה אחרי יומיים ללא מזון בהם טעתה
רבות בשבילי היער, כמו שטועים בכל אגדה, עם קרן שמש קטועה
ומקווקוות בין העצים המופיעה לעיתים. החפרפרת אמרה לה: "בואי
תגורי איתי, ניתן לך אוכל". אבל הנסיכה ענתה למודת לקח: "לא,
לא אהיה אשתך הנקרופילית בעד שום הון שבעולם" (רגע, זה מאגדה
אחרת, לא?). בכל מקרה, היא המשיכה בדרכה, רגליה העלו קשקשים
עתה. יום אחד, אחרי שבוע די מת, גילתה ביקתה ביער, ריקה, זאת
אומרת, היא חשבה שהיא ריקה, אבל בעצם זה היה הבית של הרופא עם
הקבלות (קיצרתי את הסיפור כי אין לי כח ולא פואנטה). הרופא חזר
מהעבודה, והיצור נעמדה מולו עם כנפיים וקשקשים. "מה את רוצה?"

שאל הרופא. "תעשה אותי כמו כולם" היא אמרה. "אני לא יכול" הוא
אמר, "יש לך כנפיים וקשקשים". "אבל אני לא דג ולא ציפור," היא
אמרה. "אני יודע," הוא אמר. ניתוח זה עניין מסובך. את יכולה גם
למות. היא הסתכלה על הכנפיים שלה, ועל הקשקשים לראשונה במבט
מלא והיקפי. טוב. אמרה. נחיה.