|
כולכם חשים עצב.
כולכם מדברים על כאב.
האם זה כל מה שיש בלב?
רק כאב?!
אני מנסה..
אני מנסה למצוא
איזשהיא פינה שמחה..
אבל היא כבר מזמן הלכה.
זה באמת כל מה שיש?
כאב?
לא.. אצלי זה כבר לא כאב.
עכשיו אני כבר שקועה
בהרגשה אחרת..
זאת מן הרגשה כזאת,
שלא עוזבת.
הרגשה של תשישות..
והיא תמיד נשארת.
לא משנה
עד כמה אני שמחה..
אני תמיד חוזרת
לאותה ההרגשה.
מתי זה כבר יעבור?
מתי התשישות
מליבי, מוחי וגופי תחלוף?
נימאס..
פשוט נימאס. |
|
|
להיות מובטלת זה
ממש קשה: מצד
אחד כל המשפחה
יושבת לך על
הראש: "תשלחי
קורות חיים"
"תלכי לחתום
בלשכה!" ומצד
שני מפילים
עלייך תיקים:
"תחליפי אותי
בחנות", "תעשי
לנו קניות"...
איך אני אמורה
למצוא ככה עבודה
תגידו?
מובטלת |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.