משתעממת, מזה משתעממת. תחת משתעממת. בא לה לזרוק סכין על כל מי
שעובר לידה, ובא לה באנג, אבל כואב לה הגרון כבר מרוב עישון
והיא הבטיחה לעצמה להפסיק. כן, בטח.
מתפשטת, רק לצאת מהבגדים המטונפים האלה עם גרגרי החול, עם מלח
הים, עם הריח שלו. להוריד הכל, הכל. להסתבן טוב בכל המקומות.
יהיה בסדר.
מתיישבת עם מגבת לגופה על הרצפה. קר לה, אבל לא איכפת לה כבר.
מדליקה סיגריה בכוח, שואפת, לוקחת חזק לריאות ומשתעלת. לפחות
הסיגריה מחממת.
היא מנסה להעלות במוחה עוד דרכים להתחמם. היא מצליחה לדלות
שתיים, הגוף שלו או וודקה. היא הולכת על וודקה.
אחרי בערך חצי בקבוק וחפיסת סיגריות שלמה, היא נשכבת על הרצפה,
עירומה ורועדת, מקיאה את שאריות ארוחת הצהרים שאכלה, הו הנה
השניצל והצ'יפס, שלמים למדי.
להירדם בתוך הקיא יכל להיות נורא פיוטי במצבה הנוכחי, אבל היא
מרימה את עצמה למיטה, מתכסה טוב טוב בפוך-אווז-לא-אמיתי שלה
ומנסה לחשוב מחשבות נעימות. דבר שלא נעשה בהצלחה.
מתעוררת כעבור שעה, מדליקה את האור, מנקה את הקיא מהרצפה יחד
עם שברי בקבוק הוודקה והניילון של הסיגריות שלה. מפנה את האפר
מהמאפרות, מתחילה לטאטא, לעשות שואב על השטיחים. פתאום מהחלון
מפציע אור.
היא מצמצמת עיניה, קטן, שלא לראות. האור לאיטו מתחיל לחדור,
דרך החלונות, דרך החריץ בדלת. היא מחליטה להתלבש.
היא שמה על עצמה גופיה ואיזה מכנס ישן שאמא קנתה לה והיא שכחה
להחזיר לחנות. חם לה וקר לה ביחד. היא עדיין מריחה אותו, למרות
ששטפה עצמה טוב קודם לכן. ריח של עץ ולחם קלוי ועשן ומי קולון
יקרים.
כשהאור ממלא הכל, כשבחוץ היא מתחילה לראות אנשים, היא נשכבת
במיטה, לבושה, זורקת את השמיכה על כפות הרגליים שלה, ומנסה
לחשוב מחשבות נעימות. אבל לפני שהיא מצליחה, היא נרדמת.