הרגישו את הלחות באוויר, בהחלט היה חם.
המזגן המקולקל לא הקל, הוא רק הותיר לטיפות הזעה לרדת אט אט
במורד הפנים. בין טיפות הזעה היה אפשר להבחין גם בטיפות נוצצות
ומלוחות של הבכי הצעקני הכי שקט שהיה. מבטה היה ממוקד על נקודה
שוממת בקיר, בכלל לא מיוחדת, נקודה. היא הייתה שקועה במחשבות
עמוקות על המצב אליו נכנסה. ברקע קולות הטלוויזיה נשמעו, אבל
זה לא עצר לרגע את מחשבותיה. לפתע, הכול נעצר, כל דבר אפשרי
ולא אפשרי, נעצר.
היא קמה מהספה והחלה להסתובב בפזיזות בדירת חדר הקטנה
ומבולגנת. בתנועות מהירות וחדות אספה את התיק הארנק והרישיון
שהיו מונחים על השולחן מול הספה. הסתכלה במבט חטוף על השעון,
אבל לא באמת ראתה מה השעה. היא רק ידעה שכל שנייה חשובה. מדרגה
אחר מדרגה ירדה במהירות, הכי מהר שהיא ירדה אי פעם. מתנשמת
ומתנשפת בכל כוחה, נראה כאילו כל נשימה היא נשימתה האחרונה.
הגיעה לאוטו ונכנסה.
בדרך כלל, המושב לידה תפוס, אך לא הפעם, הפעם היא לבד, אמנם זה
היה בעיניה פרט שולי ביותר
אבל בכל זאת צמרמורת קרירה עברה בגופה. אחרי הנסיעה שארכה בערך
רבע שעה, אך כל שנייה נראתה לה כנצח, הגיעה לתחנת הרכבת. היו
שם המון אנשים שונים ומשונים, היא לא הכירה אף אחד, וכ"כ רצתה
לזעוק לעזרתם, שיעזרו לה בחיפושיה, בחיפושיה אחר מי שתפס בדרך
כלל את המושב לידה.
למעלה למטה בחזרה למעלה וקצת ימינה ברציף, התרוצצה בכל רחבי
התחנה. ללא כל ידיעה על מקום הימצאותה או הימצאותו, של מי שתפס
בדרך כלל את המושב לידה. התיישבה באמצע הרציף, בין אלפי אנשים
שונים ומשונים שרצים הולכים ומחכים למשהו מסוים. רק היא, רק
היא לא ידעה היכן היא.
מבטה היה ממוקד על קיר כלשהו ברציף שממול, ולאחר כמה שניות
הורידה את ראשה אל בין רגליה. היא הייתה כ"כ שקועה, אך נכנסה
רכבת לרציף שהקפיצה אותה וגרמה לה להסב את תשומת ליבה
לעבר הרכבת, הדלתות נפתחו והמון יוצא דרכן ולאחר מספר שניות
המון נכנס דרכן, אחרוני המאחרים למיניהם עולים במהירות לרכבת
והדלתות נסגרות.
מבטה היה ממוקד על הכפתור פתיחה בדלת, שהיה די שחוק, מרוב
לחיצות. נשמעה הצפירה של הרכבת שהתכוננה להמשיך את דרכה לעבר
התחנה הבאה. הרימה את ראשה וראתה כפלא, נס משמיים, אותו, את מי
שתפס בדרך כלל את המושב לידה. היא קמה מהרצפה במהירות והחלה
לרוץ לעבר החלון שמבעדו ראתה את הדמות שחיפשה. אך היה זה מאוחר
מדי, הרכבת בשניות יצאה מהתחנה. היא התיישבה באמצע הרציף, בין
אלפי אנשים שונים ומשונים שרצים, הולכים ומחכים למשהו מסוים.
שוב, כמו לפני זמן קצר רק היא, לא ידעה היכן היא.
והורידה את ראשה אל בין רגליה.