אתה עשית כל מה שבראשך המעוות עלה
אתה סחטת את חיי עד הטיפה המרה
הייתי לך בובה על חוט
ולא יותר
ככה קיווית שתמיד אשאר
מושך לפה מושך לשם
ואני מחוברת , מצייתת
וקולי נדם
הדמעות יורדות
הגוף קפוא
הכל דומם , כולם נעלמו
בחדר חשוך רק קול בכי עלוב
וניסיונות חוזרים להשתחרר מהחוט
שריפה
חתיכה
קריעה
כלום לא עוזר
הוא עדיין שם
החוט המחבר
בין עולמי לעולמך
בין לבי ללבך
בין הפשע שעשית בגופי עם גופך
הכל שקט
רוחות העבר נרגעו
מחשבות עולות וחוזרות
תהיות כל כך רבות
אך כלום לא השתנה
עדיין כבולה, עדיין קשורה
בחוט משי לבן מלוכלך בדמך
רק אתה יכול לשחרר
להתיר כאב וסבל
אתה רק צריך לתת לי לחתוך את החבל
אבל עד אז
אשאר אתך
קשורה ללבך, למצפונך
עד אז אהיה תמיד אתך! |
