שחור. נקודה. עוד נקודה. הרבה נקודות זוהרות. נוזל שחור.
נקודות זוהרות אינספור משתקפות במשטח לא ישר, שמשנה את צורתו
אינספור פעמים בשניה. במכלול נוצרת תנועה הרמונית שחוזרת על
עצמה. גלים מתנפצים וזרועות ארוכות של מים זורמות על החול
ונספגות, וחוזר חלילה. מבט מאומץ באפלה שאופפת את החוף, מגלה
מספר דמויות אפלוליות עוד יותר שיושבות במעגל. בשאון הגלים
המתנפצים כמעט שאפשר לפספס אותם, אבל קולם חודר למעמקי ההוויה
האנושית ואי אפשר שלא להסיט מבט לקול הציוץ האנושי הזה. בעיקר
בעולם לא אנושי כזה. לפניהם הים, מאחוריהם - משהו בלתי ניתן
לתפיסה. דבר שנעוץ בו פרדוקס כל כך גדול שאין ממנו חזרה, ולכן
גם אין אליו כניסה. פיסת החוף השואגת הזאת היא אם כך מקום
המקלט היחיד.
הדמויות האפלוליות מפסיקות לזוז, הן מתמזגות עם הרקע האפלולי
והבלתי אפשרי ונעלמות מהתפיסה. פתאום נוצר ניצוץ ואש מתהווה
באמצע המעגל. שוב אפשר לראות את הדמויות.

אמריקה הניחה יד על החול ומיששה אותו. "מה זה?" שאלה, תוך שהיא
דוחפת את עצמה ומשנה את תנוחתה. אמריקה הייתה דמות יפה מאד
והיא היחידה מבין הדמויות האפלוליות, שבינתיים זכו לצורה יותר
מוחשית הודות לאור, שלא לבשה חולצה. "זה אש" השיב אקסודוס
באדישות, וזרק עוד פיסת נייר לבנה ללהבה הבוערת. אמריקה הסתכלה
על הדף שהתלקח בלהבה והפך לאפר, ואז הביטה באקסודוס, שעדיין
היה עסוק במדורה. "אתה מוכן להרחיב בבקשה מתוק?" אמרה אמריקה
בציניות האופיינית לה כל כך. "אקסודוס הביט בה באדישות ופיהק.
"טוב אם את מתעקשת..." אמר, בעוד שאר הדמויות שינו תנוחתם
בהקשבה. "אש- השם של התופעה המוזרה הזאת ישן מאד, אבל חדש
יחסית לתופעה עצמה. בהתחלה לא הייתה לה משמעות. אחר כך הייתה
לה משמעות של הרס, פחד ועצב, ובסוף התווספו לכל המשמעויות האלה
גם משמעות של יצירה וחידוש. באופן הגדרתי אש זה תהליך טבעי דיי
פשוט שבו חומרים משתנים ונוצרת אנרגיה, אבל המשמעות כלפי האדם
הייתה צינית מאד - הפעם הראשונה שהאדם החל להרוס את העולם
בתקווה שהעולם יהיה טוב יותר. דפוק לא? בכל מקרה העיקר הוא
שהאש פשוט מחממת את הגוף, לא ככה אמריקה?". אמריקה חייכה כשכל
הדמויות הביטו בגופה הערום, והנהנה בראשה.

רומא הוציאה מכיסה שעון וראתה שהשעה חסרת משמעות. " מה זה?"
שאל אקסודוס. "זה שעון. מכשיר ישן מאד, הוא בעצם שם קץ לצורך
במחזוריות הטבעית של העולם. בגלל השעון, אנשים הפסיקו להסתכל
למעלה אל השמים, ובמקום זאת החלו להביט למטה אל היד המושטת,
ככה" רומא ענדה את השעון ודמותה התעוותה לכדי צורה מכופפת
ומכונסת בעצמה, שאין בה חינניות אנושית מרובה. "זה היה קצו של
עידן אחד, ותחילתו של עידן אחר. האנושות קיבלה את ההמצאה הזאת
בידיים פתוחות ובאהדה רבה, כמו את האש, וכולם היו אסירי תודה
על כך שסוף סוף אין הם צריכים להביט יותר בשמיים, שגם ככה החלו
להתמעט. מה גם שהשעון היווה ציון דרך מורכב למוח מורכב, שהתעקש
להיות מורכב עוד יותר עד שהרס את עצמו כליל. מזכיר את האש, לא,
אקסודוס?" אקסודוס הנהן באדישות. רומא הייתה דמות גבוהה ודקה,
אידיאל נשי שבנות האדם תמיד רדפו אחריו כמו אחרי האמת
המוחלטת.

אקסודוס הוסיף עוד דף למדורה. כמו כל הדפים זה היה דף לבן חלק
וריק, הדוגמא המושלמת לייצור המוני יעיל ופשוט, שעיקר השפעתו
על העולם הייתה דלדול האוויר עד כדי תחושת מחנק של האוכלוסייה
החיה בו. אמריקה המשיכה לעקוב במבטה אחרי הדף ששוב מתלקח באש,
ואז הוציאה מכיסה דף קטן ומקומט. כולם הביטו ושניה לפני שהיא
זרקה את הדף לאש אקסודוס תפס את ידה ועצר אותה. "שניה! חכי
רגע! מה זה הסימנים השחורים האלה על הדף?" שאל אותה אקסודוס
בתימהון לא אופייני לו. אמריקה הביטה בו בפליאה וחייכה לעצמה,
גם רומא הסתקרנה למראה הסימנים האלה. "הסימנים האלה נקראים
אותיות. האותיות מתחברים יחד למילים המבטאות בדרך כלל עצמים או
פעולות, ואלה מתחברות יחד למשפטים שמבטאים מסר שמועבר למי
שמפענח את הסמלים האלה." אחרי שאמריקה סיימה את דבריה ניכר היה
על פניו של אקסודוס שהוא אוהב את ההמצאה הזאת, ושאין הוא רואה
בה פסול בכל דרך שהיא. "...התקשורת המושלמת..." מלמל לעצמו
אקסודוס, ודחף את עצמו על רגליו ועמד. "פשוט תקשורת מושלמת!
איזה רעיון גאוני!" הוא חייך והביט בשמיים השחורים. "...ממש
גאוני! זה פותח אין-ספור דרכים להעברת מחשבות ורגשות, והכי
חשוב- זה נשאר לאורך זמן! אלוהים, זה יכול אפילו להישמר
לנצח..." אקסודוס צחק צחוק רם כשלפתע רגליו כשלו והוא נפל
לרגליה של אמריקה, היא שהכשילה אותו. "לגבי הנצח אתה צודק, אבל
האמת היא שזה לא הכל. למעשה המסר שמועבר פה הוא לא אנושי..."
פתחה אמריקה ואמרה, ואקסודוס שחיוכו נעלם מפיו הביט בה בעניין.
"בשנה עתידית במונחים אנושיים, כל תושבי העולם והמושבות החוץ
ארציות שחיכו ליום הזה לבוא, הפסיקו את מלאכתם ועבודתם ופנו
להשתתף באירוע הגדול מכל, אירוע לו חיכו דורות שלמים של אנשים
במשך מאות ואף אלפי שנים. הנאומים הארוכים ורבי המשמעות
הסתיימו והשעה לה כולם ציפו לא איחרה לבוא. במרכז תשומת הלב
התרוצץ לו מעבד נתונים מזערי ופתר את מיליארדי המשוואות שנותרו
לו לפתור. חשוב לציין, שכל זה קרה מעט לפני שהעולם נחרב
בידי...", "מעט לפני? -מה זה מעט?" עצר אותה אקסודוס. "ממש כמה
שניות. בכל זאת, כשניה לאחר שהמעבד סיים את עבודתו ונח, קם
מכיסאו יושב ראש של תאגיד מחשבים כלל עולמי מוביל, והתקרב אל
המעבד הזעיר. הוא לקח כבל אלקטרוני פשוט וחיבר אותו לשקע שהיה
מותקן בגוף המעבד. אחרי מספר מילים גורליות, שחמישה הוגי דעות
חשובים חיברו יחד למשפט עוד יותר גורלי במשך כמה שבועות לפני
אותו אירוע, לחץ היושב ראש על כפתור אדום שעליו כתובה הייתה
המילה 'שדר'. על המרקע מאחוריהם, מול כל האנשים בעולם, הייתה
עכשיו פרושה היצירה הספרותית הראשונה בהיסטוריה שנכתבה על ידי
גוף לא אנושי." כל הדמויות הקשיבו בשקט גמור לדבריה של אמריקה,
דומה היה שאפילו הגלים נדמו והים שקט. אמריקה פרשה את הדף
והצביעה עליו בגאווה, ואז התמקדה בסמלים הקטנים והמוזרים והחלה
לקרוא לאוזניהם הקשובות של הדמויות:

"שחור. נקודה. עוד נקודה. הרבה נקודות זוהרות...".