שנים שאני עובדת על הסלעים שבניתי מסביבי
סדק לא הותרתי בחומה הפרטית שלי
תקופות שלמות שישבתי שם לבד
רק שלא יחדור לשם אף אחד
התקרבת, התבוננתי בשתיקה לא מובנת
בטוחה שהחומה מהכל מוגנת
הושטת יד ואספת אלייך כמות אבנים קטנה
השלכת אותם רחוק ממני, נותרתי חשופה.
שלחתי בך ארס. רציתי שתבהלי,תברחי.
במקום זה, ניפצת עוד חלק גדול בהגנה שלי.
התמלאתי בזעם: איך את מרשה לעצמך?
אולי טעית , נכנסת למקום שהוא לא בשבילך.
חזקה כמו הסלע הייתי עד לא מזמן
עכשיו כל החולשות מתרוצצות שם וכאן.
הכי גדולה מהן זו התחושה שהבאת איתך
הידיעה שהתמכרתי לך!
לא יודעת אם תביני אי פעם מה בי עוררת
במילה או שתיים שפעם לאוויר זרקת
דבר אחד חשוב לי שתמיד תנצרי:
יש לך חלק גדול במה שנקרא אני! |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.