בהשראת 'השלום' של אריסטופנס

(לפני כמה חודשים, מתנחל ופלשתיני נפגשים בחממות של גוש קטיף
תנצב"ה.)

- סבח אל חיר, אבו חגי!
- בוקר טוב, אבו ג'מיל.
- מה קרה? למה נפלו פניך?
- אל תשאל. הולכים להפוך אותי לפליט.
- מה?
- כן. הולכים לגרש אותנו מפה.
- למה?
- אתה לא קורא עיתונים? לא שומע רדיו, טלויזיה? ככה הממשלה
הרשעה החליטה. הנה המכתב ממנהלת סל"ע (מראה לו).
- (קורא) וואלה. זה עצוב.
- (נאנח) כן.  
- אם תרצו עזרה אצל אונר"א אני אשמח לעזור.
- לא, תודה. אנחנו נסתדר.
- אבל תהיו פליטים אמרת. כמונו.
- כמוכם? חלילה. אל תשכח שיש איזה הבדל בינינו.
- שו הבדל?
- אנחנו יהודים, אתה יודע.
- נו, בטח. אבל פליטות זה פליטות, אבו חגי.
- איך אתה מעיז להשוות את הפליטות שלך לפליטות שלנו? אצלנו זאת
פליטות יהודית!  אנחנו נוטשים את נחלת אבותינו ומגורשים  ע"י
העם שלנו!  
- נו? גם אנחנו יודעים מה זה להיות מגורשים ע"י העם שלך. איפה
היה סבא שלי, אתה חושב, לפני 48'?
- (כועס) עוד פעם אתה מתחיל עם הדיבורים על זכות השיבה?
- אני לא התחלתי. פשוט, אחרי שדיברת על גירוש, זה הזכיר לי...
- הייתה מלחמה ואתם הפסדתם. תשלים עם זה.
- בסדר. אז תשלים גם אתה.
- עם מה?
- עם זה שלא תהיו פה.
- (כועס מחדש) אתה רוצה לזרוק אותנו לים! ידעתי! כל הזמן
ידעתי!
- (מתגונן) יא מג'נון, זה הממשלה שלך החליטה! בעצמך אמרת!
- כן. אבל זאת החלטה שלנו. לא שלך.
- (מתפרץ) ומה איתי? לי אין זכות להחליט? לנסוע לים, לבקר את
המשפחה שלי בגדה, לקחת את אשתי לבית חולים? בלי לבקש כל פעם
אישור ממכם?!
- (מרים ידיים) מה לעשות, אבו ג'מיל. כל אחד צריך להקריב משהו.
הכל מאלוהים.
- אז למה רק אנחנו... (מוותר) עזוב, כבר אין לי כוח לכל זה.
לאיפה יעבירו אתכם?
- יגרשו, אתה מתכוון. משהו ליד אשקלון, קרוב לים.
- (בפליאה) זה איפה סבא שלי היה גר!
- בקושי כמה דונמים, באיזה קרוון עלוב וקצת פיצויים.
- (חושב) הלואי אותי היו מגרשים ככה... (בקול) אתה יודע משהו,
אבו חגי? יש לי רעיון.
- מה?
- שאני אעבור לשם ואתה תשאר כאן! מה אתה אומר?
- אתה רציני?
- למה לא? נעשה בינינו הסכם שלום - אתה תחתום על הניירות וכל
זה ואני אעבור במקומך. אתה הרי רוצה להשאר פה, נכון? מצידי תקח
את הבית שלי. (לעצמו) בלאו הכי לא נשאר שם הרבה מאז מה שעשה
לנו הצבא שלכם.
- ולמה שאני אסכים?
- כי נתחלק בכסף של הפיצויים מהמנהלת.
- כמה?
- חצי חצי.
- אין סיכוי. אני לא מוכן להציף את ישראל בפליטים.
- שישים לך ארבעים לי? שבעים לך? שמונים?
- אתה יודע מה, רעיון קצת חריג באמת, אבל למה לא לעשות משהו
למען השלום? (לוחצים ידיים; לעצמו) צריך לדבר עם המועצה שיציעו
את זה לעוד ערבים וככה נפתור את הבעיה של הרוב היהודי פה וגם
לא נצטרך להתקע בקרוילות המסריחות האלה (בקול) רק תקח בחשבון
שהאלה שם באשקלון לא הכי יאהבו את זה שאתם לידם.
- (מרים ידיים) מה לעשות, אבו חגי. כל אחד צריך להקריב משהו.
כל מן אללה.
- נכון, נכון. תשמע, אל תקח שום צ'אנסים אצל האנשים של יהונתן
בשיא  -תגיד להם שאתה לא יורד מהאוטובוס ושאתה נשאר לגור אפילו
באוהל אם לא נותנים לך בדיוק מה שאתה רוצה. אל תהיה פראייר!
- מאה אחוז. (לעצמו) הוא בסדר. צריך להגיד לג'מיל שלא ירו על
הבית שלו פצ"מרים (בקול) רוצה קפה?
- שתיים סוכר.


(נכתב במקור לסדנה ה45 ועבר כמה שינויים)