ישנה סוגייה שמדברת על פנויים/פנויות כעל אנשים מצורעים בעלי
איבר מיותר ויש כזו המדברת עליהם כעל האנשים החכמים ביותר...
חופש זה אחד השירים הטובים ביותר... אך מצד שני קצת יותר מדי
חופש ואתה מאבד את שפיותך... יום יומיים... חודש חודשיים...
משתכן בתוך ארגז המכיל בתוכו ספה ושלט, אתה שוכח איך אור יום
נראה ואת החברים כבר איבדת...
השולחן מלא ב-ben&jeris ואוכל סיני במקרר.
הערוץ היחיד בו אתה צופה הוא ערוץ הקניות משום שהוא משודר 24
שעות.
כן, אני מודה, זה נשמע כמו תוכנית טלויזיה אמריקאית מצועצעת...
אבל לא! אנשים, זה אמיתי, החופש לפעמים גורם לכלא מהחיים
עצמם.
אתה נמצא במין אופוריה מוחלטת ואתה מאמין שטוב לך ואלו הם
החיים המושלמים.
בואו נהפוך את הגלגל ונתוודע למציאות האחרת. אתה עובד בעבודה
שמספיקה לכסות את הפלאפון, את ארוחות הצהריים, את המתנות
לחבר/ה ועדיין נשאר לך טיפ לעצמך.
מגיע הביתה, דופק מקלחת קרה... הטלפון מצלצל, קבענו לארוחה
וסרט, יוצא מבושם ומריח גן עדן, דופק סטייק עסיסי מלווה בפירה
ברוטב מעדן... רואה סרט שגורם לך לרצות להיכנס למיטה עם אהוב/ת
לבך... ואפילו בסוף זוכה לפינוקים מיוחדים מלווים בשמן ארומטי,
מוסיקת רקע מרגיעה וחבילת קונדומים :)
אז תגידו מה עושים?< החופש מריח נפלא כשאתה חופשי להתפרפר
כרצונך... לטעום מהכל ועדיין להשאיר עוגה שלמה שאף אחד לא צריך
לקנות ולהתחייב לה לסוכריות... זיקוקים וטבעת נישואין!
אז אולי תדפוק בטעות זונה בת 30 והקונדום ייקרע? ואז... את
המשך חייך תבלה בהכנת קוקטיילים ללא אלכוהול לעצמך (תרופה
לאיידס).
אך מצד שני תתחתן ותביא ילדים ואז כל החיים שלך תחיה בכדי
לפרנס את האוכל והמשחקים שלהם?
ומה ?אם תשאר פנוי תהיה לבד ותמות מבדידות? מה עם האהבה? האם
היא משחקת כאן תפקיד?
נניח שתתאהב במישהי שלא תוכל להשיג לעולם... ונאמר שיש לך חברה
והיא הזיון הכי טוב שהיה לך אבל אתה לא מצליח להרגיש אליה
כלום?
אז תהיה לך חברה... וכל היום תצטרך לכרכר סביבה ולהגיד לה פוצי
מוצי?
ואם תהיה לבד ותצפה בסרטים כל היום עד שיכאבו לך העיניים ותקבל
קרינה מהטלפון כי זו הדרך היחידה שלך לתקשר עם העולם?
אנשים, אתם לא יודעים כמה שזה מורכב...
בסוף אתה מת לבד עם עצמך. השאלה היא איך היו החיים שלך...
אז מה אתם אומרים, לבד או ביחד?