לב ארגמן / 28.10.04 |
צחנת נשימתי
לאחר ליל שימורים
גופי כואב
בטני ריקה
עיני דומעות
וליבי
ליבי המנותץ
מונח לו במרכז החדר
לעד ישכון שם
לא תבוא לעולם לגאול אותו
לא תפלס דרכך בינות לשושנים
ותקרב את פיך לשלי
שהרי רק כך אוכל להתעורר
מתרדמת המוות שהטלת עליי אתה
אבל צחנת נשימתי
צחנת הבדידות
לעולם לא תקרב את פיך לשלי
קודם שאצחצח שיניים.
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|