אני אוהבת את השמש הזורחת
ואת רחש העלים הזהובים
והגלים אשר נעים משם לפה -מפה לשם
הדשא הירוק והטרי
אני אוהבת את ריחם של הוורדים באביב
ואת התפוחים בסתיו.
וכם אוהבת את הרוח הקרירה והמלטפת ברכות ובאהבה.
וזה הכל...
זה לא הרבה...
אך זה מספיק כדי להצטער...
להצטער על מעשים מטופשים.
על אנשים שנפגעו ממני
אני אוהבת את ניחוח העבר
ילדות מזכיר לי הוא יותר מדי.
ואז דמעות עולות לי בגרון
ומתגלגלות במורד הלחיים,
אני אוהבת את הרגע העובר
ומצפה לחיות אותו במלואו,
אך לעולם אינני מצליחה.
ורגעים כאלה נשכחים ומתבזבזים.
ושוב דמעות עולות לי לבעיניים
אך מה אוכל לעשות, כך זה תמיד כשזה עצוב.
אני אוהבת עצב, כי אחריו תמיד יבוא חיוך-
חיוך של נחמה ואף אולי של אושר.
אני יודעת.
אז מי יודע מה מחזיק בי כאן?
אהבה, חומריות או אמון בעולם?