שביל ארוך שמשתרע
ודמות קטנה באמצע
מביטה לאחור
על הדרך שעברה.
ההתחלה,
מעורבת במיליון ואחת רגשות,
מה יהיה? איך יהיה?
ולמה לצפות?!
ואז את כל המהמורות
את כל העליות
את כל הירידות
והיא חושבת
מה, את כל זה עברתי?
לא, זה לא ייתכן
אז, כשרק עליתי על השביל,
הייתי שונה
כמה השתניתי
כמה הכל השתנה
ולמרות שקצת נדמה
שאחרי כל השנה
אפשר להתכונן להבא
עדיין נשאר מצב
של חוסר ודאות
יראה מהעתיד
אך גם ציפייה
הרצון להתקדם
מתחבר עם דחף הדחיה
שביל ארוך שמשתרע
ודמות קטנה באמצע
דמות קטנה, שלא כל כך יודעת
לא יודעת כלום
ולפעמים יש בה את החשק
פשוט לרדת מהכל
לשוליים
לצדדים
שם הכי קל
כך היא חושבת...
לפעמים...