|
שביל ארוך שמשתרע
ודמות קטנה באמצע
מביטה לאחור
על הדרך שעברה.
ההתחלה,
מעורבת במיליון ואחת רגשות,
מה יהיה? איך יהיה?
ולמה לצפות?!
ואז את כל המהמורות
את כל העליות
את כל הירידות
והיא חושבת
מה, את כל זה עברתי?
לא, זה לא ייתכן
אז, כשרק עליתי על השביל,
הייתי שונה
כמה השתניתי
כמה הכל השתנה
ולמרות שקצת נדמה
שאחרי כל השנה
אפשר להתכונן להבא
עדיין נשאר מצב
של חוסר ודאות
יראה מהעתיד
אך גם ציפייה
הרצון להתקדם
מתחבר עם דחף הדחיה
שביל ארוך שמשתרע
ודמות קטנה באמצע
דמות קטנה, שלא כל כך יודעת
לא יודעת כלום
ולפעמים יש בה את החשק
פשוט לרדת מהכל
לשוליים
לצדדים
שם הכי קל
כך היא חושבת...
לפעמים... |
|
|
קוראים לה נואל,
יש לי חלום
עליה:
היא מצלצלת לי
בדלת, שיעור
ספורט בעוד חצי
שעה.
איך היא מגניבה,
ב-KEDS
וגרביונים.
אבל היא לא
יודעת מי אני,
והיא לא שמה
עליי...
כי אני רק שק
אשפה קטין,
מותק.
כן, אני רק שק
אשפה קטין,
מותק.
תקשיבי לאיירון
מיידן, מותק,
איתי.
אווו...
- אחד קיבל 79
בבגרות בתרגום,
ומנסה מזלו על
שירים (מסקנה:
פעם באה כדאי
להתכונן) |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.