"תיקח את זה שבועיים, פעמיים ביום והכל יהיה בסדר. אתה מעשן?"
האמת שמגיל 18 אני מעשן ואף פעם לא חשבתי על להפסיק, אבל הפעם,
אחרי שבועיים של כאבי גרון, התחלתי לחשוב על זה ברצינות.
התחלתי לזיין בשכל שזה מין סוג של מקצוע ראשי אצלי ולחיזוק
העניין אני לומד רטוריקה ובלשנות. "זה לא גידול, אל תדאג."
מחלה נוראה סרטן, או שיש לך את זה או שאתה חי בחשש מתמיד ממנה,
אין ספק שאלוהים עשה פה עבודה יפה.
הרוקחת שהיא חברה של המשפחה הביאה לי אוגמנטין והזהירה אותי לא
לשתות עם זה אלכוהול כי ההשפעה חזקה. אחר הצהריים למחרת, אחרי
עוד מסיבה המשכתי להבין למה היא התכוונה. שעות של אובדן חושים
ומתעורר עם בחילה ועוד בחורה שלא מכיר. אלכוהול מעורר מיניות
וחשיש מוחק זיכרון, כשמשלבים אנטיביוטיקה מבינים שהיא בעצם
פשוט סוג של "פופרס". אחרי שבוע של כאבים חזרתי אל הרופא שדרש
שאפסיק לעשן. הרגשתי בסצנה של טריינספוטינג, בעזרת האל אנצח את
ההתמכרות הנוראה הזו, עוד סיפור.
"אני נותן לך שבוע" (אופטימיסט). אף אחד לא האמין שבאמת אפסיק
לעשן. למה לשבור מילה של הרבה אנשים? אחרי שבועיים, כשחזרתי
פעם נוספת, הרופא המליץ לא לשתות שתייה חמה וקרה ולא לאמץ את
הגרון בדיבור. אני הבנתי שהוא אמר לי לשתוק.
אז התחלתי לכתוב.