לפעמים אני חולם שאני שם, אוויר נעים של לילה, בוהה בירח
ובכוכבים הסוגדים לו. יושב במרפסת מוקף בחברים טובים שהכרתי זה
עתה, שיחות על מהות ואלוהים, על אהבה וגעגועים. תחושה עילאית
של אושר, שיגרה של חוסר שגרה.
תפיסת החיים מראה שלכל דבר יש סוף, חבל שהכלל הזה חל גם על
החלומות האלו.
שם הכל היה שונה, אחדות אולטימטיבית. דתיים וחילונים, מזרחים
ואשכנזים, צפונים ודרומים חוברים יחד ומקיימים את המושג אחדות.
פה הכל מפוצל, כולם רבים ושונאים אחד את השני, שסעים גדולים.
שם יש אווירה של חופש, נטולת דאגות עצמיות וביטול אגו, כאן
כמעט ואין חופשות, דאגות יש תמיד והכל משחק של אינטרסים.
בהודו הכל היה זול, מצבי עוני לא קיימים אצל תייר ישראלי, יש
תחושה של כסף. פה אני בקושי מצליח להתקיים, חי מקצבה שלא
מספיקה אפילו לקניות בשק"מית.
בהודו אתה בוחר באיזה חדר לישון ומי יהיו השותפים שלך, כאן אתה
חי בתוך ארבעה קירות עם סורגים ואין לך שליטה בכלל מי יהיו
חבריך לחדר.
בהודו יש הרבה סמים טובים,
חבל שמצאו אותם עליי כשחזרתי לארץ. |