|
ברמיזותיו של הסתיו
החלו עלים צונחים ברטט אל אדמה מכוסת צינה
וגזרתי על עצמי גלות זכוכיתית שיש בה נזירות
לא מפאת היופי שיש בזה
אלא ש הריחוק עוטף אותי בסיכות שאינן דוקרות
ורחש מחטי האורנים לוחש לי
שיריי ערש ברחם ירח אפל
אל תחשוב שלא ראיתי את התהוותם של חוטי המשי הפסטליים שריחפו
אלי
להקות הפרפרים מיהרו לרפרף על ליבי
וצנחו אל מותם הצפוי
כשפרצו מחזי שחפי הפחד ולאט נמלטו אל החושך
ידעתי
הגיע הזמן לברוח
זה לא ייגמר טוב הספור הזה
עכשיו, אני מאוכסנת בריבועי שקופיות שרטט זמני אוחז בהן
מפעם לפעם נחשי רגש חבוי מתפתלים על הבוהק
שלא באשמתך
דמעות הצער שלי נוטפות בבטחה
יהלומי עצב לקישוט הלילות |
|
|
והסמל אמר:
"אני מוכן
להוריד את
המכנסיים, אני
מוכן להוריד
אפילו את
התחתונים, אני
מוכן אפילו
להתכופף.
אבל אף אחד אף
אחד מכם לא
יזיין אותי
בתחת" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.