לעולם לא אשכח אותך
ותמיד אנצור כל רגע ורגע איתך.
את הטיולים שלנו והפגישות עם הקיפודים.
את החיוך שלך, את המגע שלך ובעיקר את הסיפורים שלך שלי היית
מספר בחמימות כה נפלאה. אני יודעת שיום מן הימים תשמע על
הסיפורים שלי ותאהב אותם כמו שאני אהבתי את שלך.

אתה כל כך קרוב אליי ואני רואה אותך יום יום ואם זאת אני
מרגישה איך המרחק נוצר בינינו מיום ליום.הלוואי והייתי יכולה
להחזיר את הכל. הייתי מבקשת לא לחוות את הרגש היפה הזה. הייתי
אומרת לאלוהים שהיא הייתה צריכה להיות יותר סלחנית עם ליבי ולא
לגרום לי להתאהב.

רציתי לצעוק ש"רע לי!!! רע לי בבטן..."
אך בשקט בשקט לך אמרתי "הכל בסדר..."
כי גם ככה ידעתי שאותי לא תשמע.

רציתי לחבק אותך ובמקום זה התרחקתי ממך.

אני ילדה של הפכים, לא מראה כשהלב שלי נשבר עמוק מבפנים.
כל יום שעובר קשה לי לנשום, לאכול, לישון ואני כל כך כואבת
שאין לי איך להוציא את זה. אז אני שותקת עד לפעם הבאה כשהלב
שלי ימצא מקום בתוכו לאהבה.

זה המכתב שלי להתמודדות...
אני מניחה שיש לי הרבה יותר לומר אבל אני חשה כה ריקה.

"לראות עולם בגרגיר חול ושמיים בפרח בר. להחזיק את האינסוף בכף
ידכם, ואת הנצח בשעה." ווילאם בלייק

חייתי את הרגע... וראיתי את הנצח והשלמות בכל פעם כשהייתי
עמך.