זוכר את הלילות הלבנים, שבהם ישבנו בפארק הנטוש ההוא ובהינו
בכוכבים?
בטח כבר שכחת.
בטח כבר שכחת איך שהבטחת לי שתשאר פה, איתי, לתמיד. שלא משנה
מה יקרה,
זה לא ישנה דבר ביננו. שכל זה אמיתי.
בטח כבר שכחת.
זוכר איך שהירח היה באותו הלילה? הוא היה גדול כזה, מלא, כולו
מאיר ונוצץ.
אמרתי לך שאני חושבת שהוא מחייך אליי.
שכבנו מחובקים שעות ובהינו בשמיים, בלי לומר מילה. הזמן עבר
כ"כ מהר...

ולפעמים, בלילה, אני חוזרת לאותו המקום ובוהה בכוכבים, מדמיינת
שאתה איתי.
כמה אירוני, עכשיו הירח כ"כ דק, כמעט ונעלם.
בדיוק כמו הקשר שלנו.