למה את בוכה בעצם?
את חושבת שכבר ראית הכל וחווית הכל והרגשת הכל ושום דבר כבר לא
ישביע את רעבונך...
אני מנסה, בחיי שאני מנסה להבין, מאיפה היאוש שלך הזה, שלא
ראיתי כמותו אצל אף אחד, מגיע.
ולא תמיד אני מקבל תשובה, אולי זה בגלל שאני מאמין בעתיד, אולי
זה בגלל שאני אופטימי ואולי זה בגלל שאני טיפש ואת חכמה ויפה
ומוצלחת, אבל אני עדיין לא יודע מה להגיד לך...
ובאמת מה כבר אפשר להגיד? שמה? שחיוך זה החלטה שלך? שאי אפשר
לדעת מה יביא מחר? שלמרות שאת צועקת עליי שאין לך חברים אני
תמיד אהיה חבר שלך?
ואז מה? תחייכי לחצי יום ותחזרי לבכות? קשה לי, ממש קשה לי
לשמור על אובייקטיביות איתך, אני לא נמשך אלייך ואני לא אדיש
אלייך, אני חושב שאת כל כך טיפשה אבל את מבריקה לגמרי, את כל
כך יפה ואת בטוחה שאת מכוערת...
אני לא חושב שאני יכול להקל עלייך אבל בבקשה תפסיקי להגיד לי
שאת לא מסוגלת לחיות יותר, בבקשה.
אני קמל ביחד איתך, אני לא מסוגל לשמור איתך על העוצמות שבדרך
כלל אני מתגאה שיש לי. רע לי שרע לך כל כך...
בואי, אל תורידי את הראש, קומי על הרגליים ואל תורידי את הראש
אמרתי!
בואי נמחה את הדמעות שלך, נלך לשתות משהו בלי להשתכר לשם
שינוי, תנסי לראות את העולם מלמעלה בפרספקטיבה רחבה יותר.
אני יודע שאם נעלה על הגג יש סיכוי שתקפצי למטה.
אבל בבקשה, חברה יקרה שלי, פעם אחת תנסי לגשת לדברים לא מתוך
הגישה האובדנית שלך... רק טיפה אופטימיות.
שורה תחתונה חבר יקר שלי, אני יודע שאתה חושב שאני מטורף ואני
מוזר ואני עשוי ממאתיים קצוות שונים, ואני יודע גם שאתה בטוח
שיום אחד אני אעזוב אותך, או שלך ימאס ממני.
אבל אני רוצה שתדע שאני אוהב אותך מאוד חבר שלי!!!

נ.ב.
כלב מסנג'ר, מריח כמו גזרים וקיא!

אני

אוהב

אותך...