ליאל אדמון / דממה |
כשזרועות העצים יכו בירקון
ועוברי אורח אילמים יפערו פיהם לקראתי
נחל זועם של צרצרי תל אביב
לא ישטוף את עיניי במראות אלומים
ולא יהיה לי מה עוד לומר לך
כשהשביל תחתיי יחליק כלשון אנסים
ואבנים יתגלגלו במורד זיכרוני
סתיו אביך של קצה אסיה
לא יזכיר לי עוד, ילדותי
ולא יהיה לי מה עוד לומר לך
אני שוכבת על בטני
שותלת שערי באדמה
כאן
אפרה שפתיי
בשתיקתי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|