שני רוזט / סיפורו של ילד |
ברחוב אלדר
את נעליו לקח
ואת פניו חשף,
ילד תמים ורך.
הוא לא הניד עפעף
כל לילה הוא ניסחף
כמו השחף הדואה
כמו מתחזה
אותו זה ממש דוחה
הרוח ששורקת
אותו היא סתם זורקת
והילד נבהל
והילד נפל...
והוא יותר לא קם
כי כל זה בכלל לא קיים...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|