כל יום מחדש, כל בוקר כשאני קמה ורק פוקחת את העיניים שלי,
המחשבה הראשונה שעולה לי לראש זה שאני מתחילה היום בדיאטה
חדשה, שאני היום לא אתפתה לכל ההצעות המפתות של הוופלים
הטעימים ושל עוגות הגבינה עם הנס-קפה על הבוקר, שאני היום
אתעלה על עצמי ואתאפק. ואני מאמינה בזה באמת ובתמים, אני באמת
מאמינה שאני אצליח לא לאכול דברים מעל לשלושה אחוזי שומן. אך
לפעמים המציאות עולה על כל דימיון, וכשהשיעמום מגיע (שאגב הוא
אויב יותר גדול שלנו מהשומן) בלתי אפשרי להילחם בו!
אז אני מתחילה להשתעמם, ולפנטז על גלידה עם סירופ שוקולד
וקצפת. ואני כבר בדרך לצאת ולממש לי את הפנטזיה אך ברגע האחרון
אני נעצרת ומחליטה לאכול אפרסק במקום גלידה. נכון שאם היינו
מעמידים את הגלידה עם הסירופ והקצפת מול האפרסק על מאזניים
הגלידה הייתה מנצחת ובגדול אך החלטתי לא להתפתות ליצר הרע
ולאכול את האפרסק. אבל כמובן שזה בלתי אפשרי להישאר ככה הרבה
זמן - הרי בן-אדם זקוק לסוכר בגוף שלו. אז החלטתי לאכול קובית
שוקולד. באמת שהתכוונתי לאכול רק קוביה אחת אבל היא הייתה כ"כ
טעימה שלא יכולתי לעמוד בפני השוקולד ואכלתי חצי חפיסה. ואם
נראה לכם שהמצפון שלי עזר לי והיה לטובתי - טעיתם, ההפך. כל
קוביה שהכנסתי לפה שלי ומצצתי בהנאה הרגשתי איך הבטן שלי
מתנפחת, ואיך שהירכיים שלי מתרחבות - לתמיד! אלא אם כן אני
אחליט להתחיל לוותר על השוקולד לטובת חסה, או לפחות אפרסק...