פוליקר ברקע והוא מזמזם.
הבן-זונה עוד מרשה לעצמו לזמזם במין אדישות כרונית שכזאת אחרי
שתלש מגופי איבר חיוני והותיר אותי חסרת אוויר לחלוטין.
הוא מזמזם...
אני אוכלת את מה שנשאר מאיברי הבודדים והוא מזמזם.
מדליקה סיגריה,
רוצה לצעוק עליו! להבהיר לו שהוא אפס!
לא,
בעצם לא אפס כי אפס מרמז על כעס, ואני, אני לא כועסת כי לי לא
אכפת.
ממציאה סיפורים מפה ועד ללפלנד.
בן זונה אני בכלל לא אוהבת אותך זה הכל עניין של הרגל.
לא בן זונה, למה לקלל?
רק להסביר לו יפה שזה רק מצב רוח ולא אהבה.
אוף!
שרק יפסיק לשיר כבר, הקול שלו עולה לי על העצבים!
אני מסתכלת עליו ומדמיינת איך אני לוקחת את הגיטרה הזאת ושוברת
לו אותה על הראש.
אתה לא מבין?!
אתה חי בסרט כבר שנים!
אני לא כרוכה אחריך כמו שאתה חושב.
אתה אוהב את זה שחרא לי בגללך אבל אתה לא מבין שהכל הצגה.
אם לא בשבילך אז יותר בשבילי.
להרגיש אנושית ולא חסרת רגשות כמוך!
אני מרחמת עליך.
רע לי עליך רוב הזמן אז אני משחקת את המשחק ונותנת לך ליהנות
מהספק שאתה שובר אותי ושרע לי בזמן שכשאתה לא בסביבה אתה כבר
מאחוריי.
אני לא משקרת לעצמי!
אני חסרת רגשות.
לא רק לך, לכולם.
אין לי בעיה לבכות, הכל במצבי רוח.
אתה חושב שאני בוכה רק לידך וזה לא נכון.
אם הרגע הוא הנכון אני אתייפח על כתפו של זר ברחוב שאפילו את
שמי הוא לא יודע.
וגם בגדתי בך!
טוב, זאת הייתה אמנם רק נשיקה אבל הייתי ממשיכה אותה, באמת
שהייתי...
פשוט לא נמשכתי אליו.
ולא היו לי רגשות אשמה,
ניסיתי שיהיו לי אבל הכל אטום שם בפנים.
אני מרחמת על אנשים וזהו!
אין כלום מעבר לזה!
ככה אני,
אבל אתה, עדיין לא עלית על זה.
אני מבינה למה...
יהיה לך קשה להתמודד עם האמת שאתה אפסי עבורי.
שיקח לי חלקיק שניה לשכוח אותך, שאין לי כלום בפנים, אפילו
פחות ממה שאין לך, רק שאני מנסה להסתיר את זה.
אבל לי יש סיבה...
אותי לימדו לאהוב בצורה מעוותת, מה התרוץ שלך?
לא זרקתי אותך כי ריחמתי עליך!
לא אכפת לי שתזיין מישהי אחרת כל עוד זה לא בגבולות הטריטוריה
שלי ושהיא פחות כוסית ממני!

אתה מסיים לזמזם לעצמך ומתחיל לשיר לי בחיוך שיר אהבה
מתקתק...
בן זונה...
למה?
למה דווקא אותך...?