מוזיקה בווליום גבוה, כולו שמחה
הרשיון ביד, הוא כבר דוהר בירידה
החברה ליד ביתה - לאהובה מחכה
הם בדרך למסיבה לכבוד המאורע
פיצוץ נשמע בחלל
הגוף מיטלטל מצד לצד
כמו גרגר אבק חסר משקל
עובר בגוף כאב עמום
כך ה ו א חושב - הוא עדיין המום
מכסה המנוע כולו מעוך
הכול מבפנים חרוך
ממנו - דם רב נוזל
זמנו - הולך ואוזל
הזמן חולף
לאהוב הלב בקושי דופק
מחייגת מספר
מזכירה עונה:
"תשאירו הודעה, תודה".
יד חמה נוגעת ברוך
הדלת עדיין לוחצת כמחוך
הסירנות נשמעות בקול גבוה מדי
לא מסוגל למשוך יותר - די!
לעזוב הכול הוא מעדיף:
"אל תנטוש"- שומע את קול הפרמדיק בו מאיץ
משם הזכרון בו בגד
לפתע מצא עצמו עטוף בד
נזרק לאדמה, מילים נשמעות
מזהה את קול החברה נשנק מדמעות
פתאום עפר אותו מכסה
זהו, נגמר, הוא כבר לא הוזה
מישהו החליט שתפקידו בעולם הזה
כבר מוצה עד תום
להפוך לאפר - הוא כבר יכול |
