מדרגה. עוד מדרגה. כל אחת קשה יותר מן הקודמת. הוא מושיט את יד
שמאל לעבר הכיס השמאלי, מוודא שהמכתב שם, מרגיש חולשה שוטפת
אותו ונעצר להתנשף. נותרו עוד שתי קומות ובינתיים עבר אחת.
תפסיק לקטר, הוא אומר לעצמו, עלית את המדרגות האלו מאות פעמים
בלי להרגיש, תפסיק לקטר. במעלה המדרגות בקומה השלישית, המתינה
הדלת.
הדלת, אשר היה ממוסמר אליה גוש פלסטיק בצורת המספר שש, בעלת
ידית מתכת כסופה ועין אחת, האזינה לגניחותיו ולהתנשפויותיו של
ס' באדישות. מאחוריה היה הסלון, רוחבו שישה מטרים, עומקו שלושה
וחצי מטרים וגובהו שלושה מטרים, צבע הקירות סופרקריל פנינה 261
(כמו שאר הבית), חלון מערבי, בגובה 1.50 מטר מעל הרצפה, ומרפסת
צפונית בעלת מעקה סורגים שרוב הזמן הייתה חסומה ע"י דלת הזזה
בעלת תריסים לבנים. על הרצפה ליד המרפסת היה כד חימר ובו אדמה
וגיירדות. ליד הקיר המזרחי הייתה מוצבת ספת בד חומה ומולה שידה
ועליה טלוויזיה, אשר זו חסמה חלקית את החלון. מימין ספה; פונה
לכיוון דרום-מערב הייתה כורסה בעלת צבע זהה. על הקיר המזרחי
הייתה תלויה תמונה ממוסגרת בה נראו ילדים משחקים בפריזבי בפארק
הירקון, אותה קנו ס' ואשתו בנחלת בנימין לפני שנתיים. במרכז
החדר ניצב שולחן עגול נמוך ובמרכזו קופסה מעוטרת במעין ערבסקות
ובתוכה תחתיות לכוסות. בקיר הדרומי היה פתח גדול (רוחבו 2
מטרים) אשר היווה את הכניסה למטבח. בצד הימני של הקיר המזרחי
היה פתח בינוני (רוחבו מטר) אשר הוביל למסדרון אשר בקצהו
הצפוני היה חדר השינה. במרכזו של חדר השינה הייתה מיטה זוגית
ועליה מזרן, 140 ס"מ רוחב 190 ס"מ אורך, ובצידי המיטה שידות
לילה תואמות מעץ ועליהן שתי מנורות קריאה לבנות. מול המיטה
ישנו ארון בגדים לבן אשר בתחתיתו שתי מגירות ובקיר המזרחי, מעל
המיטה, ישנו חלון. במרכז המסדרון ישנה דלת אשר בחלקה העליון
חלון קטן אשר בו זכוכית שקופה חלקית, ומאחורי הדלת - המקלחת
והשירותים. בקצהו הדרומי של המסדרון ישנו חדר נוסף, אשר בו,
לעומת החדרים האחרים, ישנו שטיח, ושס' התעקש לכנותו "חדר
המנוחה". בחדר שתי ספות, האחת צמודה לקיר המזרחי והאחת לקיר
הדרומי, במרכז החדר ישנו שולחן עץ אשר קיבלו ליום נישואיהם
ועליו כמה כתמי קפה. על הרצפה ליד הקיר המערבי ישנה מערכת
סטריאו שחורה ואליה מחובר בחוטים פטיפון ישן אשר מונח מעליה.
מעל המערכת, על הקיר המערבי, מותקנים מדפים ועליהם כמה ספרים
(גרישם, קינג ועמוס עוז), ערימות תקליטי ג'אז של ס' (מיילס,
ארמסטרונג ופארקר) וחפצים שונים, ביניהם פסלון עץ בהשראת
אומנות אפריקאית ילידית, תעודת הוקרה ממוסגרת של אשתו, דליה,
מבית-הספר בחולון בו עבדה פעם, וגלויה בה נראים קרן רחוב, גדר
ומאחוריה גן ואדם עם כובע מגיע בהליכה מצד שמאל, אותה מצא אביו
של ס' בין ערימות של בגדים ישנים בארגז תרומות מארצות-הברית
וברגע שראה אותה כמו נדלקו עיניו ומשהו בתוכו קם לתחייה, והוא
ישב באותו יום והיה מביט בגלויה וקורא בלחש, כמילות תפילה -
פראג, בוהמיה, נובמבר אלף תשע מאות ושתיים עשרה, ולא הלך לישון
באותו לילה ורק היה יושב ומתבונן בתמונה וחוקר אותה וממלמל
לעצמו כאחוז שד. ס', שזוכר זאת בבירור, ידע שגלויה זו היא זו
אשר היוותה את הסדק הראשון בהתמוטטותו של אביו ושקיעתו בעולם
אחר, הנסוג אל החלל כגלקסיה רחוקה ונעשה יותר ויותר לא חדיר.
חדר זה ובו, לעומת החדרים האחרים, יש שטיח, ושדליה התעקשה
לכנותו "חדר האורחים", עתיד היה להקרא חדר הילדים עקב הריונה.
הריון אשר יצר חרדה אשר התפשטה כגידול ממאיר בתודעתו של ס'
וטרפה את שנתו ושיבשה את יומו, ולא היה רגע שבו לא היה מהרהר
בו ונתקף פחד, במיוחד כעת, כשטיפס במדרגות, מדרגה בדקה, חש
סחרחורת והקירות סגרו עליו. ידו המזיעה הידקה את אחיזתה במתכת
הקרה שבידו ושמגעה המוכר הסב לו מעט רוגע. כנער היה נוהג להכנס
לחדרו, לנעול אחריו את הדלת ולנגן בה שעות, עד כי היה חש
שנהפכה לאיבר מגופו ודמו היה זורם בה, והיה מתמכר לקול הצרוד
המתוק ההוא. הפעם האחרונה שניגן בה הייתה כשהיה בן שמונה עשרה,
ביום השלישי לשבעה על אביו. השבעה נערכה בבית אמו, אשר למרות
הניתוק בינה לבין אביו, אשר העמיק עם השנים עד כדי שהפסיק
להתקיים ולא היו עוד מילים ביניהם, חשה חובה מוסרית ורצון
להשתמש בסרוויס החרסינה החדש, שרכשה במבצע בדיזינגוף. ניתוקו
של אביו של ס' מאשתו היה גם ניתוקו של זה מן העולם בכלל,
כשמציאות חיי היום יום לא הייתה אלא הזיה. לא פעם נכנס ס'
לדירתו של אביו, דירה קטנה בדרום תל אביב בעלת מטבחון, סלון
קטן וחדר שינה, אשר קירותיה היו מתקלפים מן הלחות, לאחר גירושי
הוריו (אשר לוו בצעקות בלתי פוסקות בעיקר מצד אמו ושקיבלו
ממשות ביום שאביו קם מכסאו בחדר העבודה, אשר נוצל בעיקר לאיסוף
גלויות באותה עת, בעוד אשתו צועקת עליו וקר רוח יצא מן הבית
בלי לומר מילה ובלי לשוב עוד.) ומצאו מזוקן ומוזנח וחולצתו
מכוסה שיירי אוכל וכתמי זיעה לאחר שלבשה במשך שבועות. המציאות
היחידה, נדמה היה, הייתה זו של איסוף הגלויות אשר בה העמיק האב
יותר ויותר, עד כי פוטר מעבודתו, והיה מתבונן בהן שעות מכל צד
וקורא את הכתוב בכל גלויה מאות פעמים ונדמה היה שמפליג איתן אל
מחוזות רחוקים, עד היום בו ס' נכנס לביקור ומצא את אביו יושב
בכסאו מול שולחן העבודה הקטן, וראשו נפול על חזהו כישן, זרועו
הימנית על משענת הכסא וזרועו השמאלית שמוטה מעבר למשענת ארצה
כמבקשת לגעת באדמה, והוא מת. מכיוון שהתריסים היו מוגפים, האור
היחיד בחדר האפל נבע ממנורת השולחן אשר האירה על ערימות של
קטלוגים וגלויות, ואלו היו פזורות גם על הרצפה, וערומות ברחבי
החדר לרגלי הקירות הערומים. ס' אז הבחין שכל הגלויות היו
גלויות של רחובות. היו שם רחובות משוודיה (Baltiska
Utställningen, malmoe 1914 מק"ט 410103), מקסיקו
(cristoba, zona del canal מק"ט 216851), יפן (park at
nakanoshima, Osaka מק"ט 427928), סוריה (damas, la grande
place 1921 מק"ט 374236) ואלפים נוספים מרחבי העולם. למחרת ס'
החל למכור את הגלויות. שלושה ימים לאחר מכן, בשבעה על אביו, ס'
שכב על מיטתו והביט בתקרה, ידיו שלובות על חזהו והאזין לדיזי
גילספי, st. louis blues, ומחשבתו נדדה. אמו דפקה בדלת. מה את
רוצה? הוא שאל, כמעט בלחישה, עת התיישב על מיטתו. היא ניסתה
לפתוח את הדלת, גילתה שהיא נעולה, וענתה מבעדה שעליו לצאת
החוצה ולפגוש את האורחים, לומר שלום. ס', שבדרך כלל הגיב בזעם
במצבים מהסוג הזה, לקח את החצוצרה שלו, יצא מדלת חדרו, עבר על
פני אמו, עבר בסלון על פני האורחים (אלה הסתערו עליו ב"שלום"
ו"מה נשמע?") ונמלט מהבית. הוא יצא מהבניין אל רחוב הגלבוע,
והחל לצעוד לכיוון שינקין תוך כדי שהוא מנגן את donna lee של
צ'ארלי פארקר. הסולמות התחלפו בקצב מסחרר (לה במול, פה, סי
במול שבע וכו') וס' הרגיש כיצד מתפשטת בו שלווה והוא מתחיל
לצוף, והרחוב, אשר נכנס לקרשנדו, נצבע בצבעים עזים יותר,
מתעורר לחיים. כשהגיע לשינקין והחל לצעוד לכיוון שד' רוטשילד,
הגיעה משטרה ועצרה אותו עקב תלונה של אחד השכנים. אמו של ס',
אשר שמעה את התעוררות הסירנות וחשדה שבנה מעורב בכך, מיהרה
לסגור את החלון הפונה לרחוב על מנת להימנע מהשרטון, לאורחיה
הצדיקה שהרוח חזקה מדי, למרות שלמעשה לא נשבה רוח כלל.
בעודו יושב בתחנת המשטרה, תשוש ומוחו מרוקן, ס' גמר אומר בלבו
לא לגעת בחצוצרה שוב. וכך עשה עד היום, כשישב ברכבת בה חזר
מהעבודה בפעם האחרונה והביט במכתב שבידו אשר מודיע על פיטוריו,
וקרא שוב ושוב "עקב התדרדרות באיכות העבודה ולמרות הערות
חוזרות ונשנות", והרגיש כמה כל זה לא משנה לו כלל, אז הרגיש
צורך עז לנגן שוב וראה בעיני רוחו כיצד נעשה נגן מפורסם ומצליח
ועוזב את אשתו, ואפילו מתחתן עם זו היושבת מולו ברכבת, אשר
דימה שמפלרטטת איתו בעיניה, והם עוברים מהעיר לבית קטן בצפון
וחייו הריקים מתמלאים באושר. כאשר ירד מהרכבת בתחנת השלום,
מיהר בצעדים נחושים לכיוון "דיזנגוף סנטר", ושם רכש לעצמו
חצוצרה, וידע שאשתו תכעס מאוד על בזבוז הכסף, ועוד אחרי שפוטר,
אך לא היה אכפת לו כלל. כעת, לעומת זאת, בעוד הוא מתאמץ לעלות
מדרגה נוספת וחש כיצד הוא עומד להתעלף, הוא מושיט יד לכיסו
השמאלי ומרגיש את מגע הנייר של המעטפה בידו המיוזעת, מוודא
שהמכתב עודנו שם, צמרמורת מתפרצת בו והוא נשטף זיעה קרה,
ומתמלא פחד מתגובתה של אשתו, אשר החיים איתה הפכו בשבילו בזמן
האחרון לבלתי נסבלים, והנישואים אשר פעם היו מאושרים הפכו
בשבילו התחמקות מתמדת מצעקות וריבים, אשר ידע שהיו באשמתו בלבד
וחש את עצמו עלוב ובזוי מכיוון שרימה את אשתו להינשא עמו, וגרם
לה ולעצמו סבל רב, וחשב שכך עשה גם לאימו, באותו יום אשר באה
לשחרר אותו מהמשטרה ושאלה אותו למה הוא עושה לה את זה, ואמרה
שאין לה כוח עוד, ולו לא היו תשובות מכיוון שמוחו היה ריק,
והוא רק בהה בקיר מולו.
אז הוא הגיע לדלת, אשר נותרה אדישה וקרת רוח, כמו גם הדירה
שמאחוריה, אשר להכנס אליה, על כל חדריה, היה כעת בלתי-אפשרי
בשביל ס'. אז לפתע הוא נשטף הרגשה של הבנה ובטחון, והוא הסתובב
מהדלת והחל לרוץ במורד המדרגות. הוא חש כיצד החשמל בקירות
מסביבו פועם בעורקיהם יותר ויותר לאט, וככל שירד מטה חש כיצד
הכל מתרחב ונרפה מסביבו. הוא ירד את הקומה השנייה. לאחריה את
הקומה הראשונה, בצעדים מהירים יותר. ולבסוף הגיע לקומת הקרקע
ורץ אל דלת הכניסה ודחפה בידו השמאלית ובידו הימנית הרים את
החצוצרה אל פיו. כשיצא אל הרחוב הכל התמלא אור וזרח בצבעים
נפלאים, והשמיים נזלו אל הרחוב וזרמו בכביש, והוא יצא את רחוב
דובנוב והגיע לקפלן והחל צועד בצעדי ענק במורדו ומנגן את
ornithology בחצוצרה רה סול לה בקצב סווינג הבתים חייכו אליו
וחלונותיהם קרצו הכל נתמלא חיים ורגש עז אשר סיחרר את ראשו של
ס' סי במול סול דיאז לה פה הרגיש התרגשות עצומה והקלה מרחפת
כחולהכתומה הביט אל חיילי הקריה לה פה דיאז וכובעם הלבן סול לה
ואלה הצדיעו לו כולם והוא הצדיע חזרה החצוצרה פלטה
צלילימזוהרימתוקים רה דו סי רה והוא הביט מסביבו ראה נגנים
נוספים בדמותו מכל כיוון על הבס והתופים וכלי נשיפה וניגן על
כל הכלים האלו בו זמנית פה דו התזמורת פה התקדמה לה במורד קפלן
ומחלף השלום זורח בקרינה צוהלת המכוניות היו מרחפות וצוחקות
בקול רם ומסביבו לא היה יותר רחוב קפלן אלא סול לה במול פה
דיאז רחובותיה של אנקרה בשחור לבן כפי שנראו פעם בגלויה תורכית
ישנה שמכר ורחוב של סופיה שמכר השמיים בצבע ורוד ומימינו בניין
לבן גדול עם כיפה וצריח ומשמאלו שורת בניינים עתיקים אשר הגדול
מביניהם אדום וגגו ירוק ומסביבו אנשים לבושים בחליפות שחורות
ומגבעות סול לה דיאז דו דיאז דילג אל תוך רחוב בטאלין בגווני
אפור ומצידיו עצים ושיחים והוא הולך על המדרכה לצד הכביש מולו
באים אנשים וצל מאחד העצים מוטל דומם על גבעה מימינו בניין אבן
עגול ומאחוריו במרחק צריחים של כנסייה פרבוסלאבית לה סי במול
פה דיאז רה דיאז שדרה בהלסינקי השמיים כחולים בהירים ממול
בניין גדול ועליו דגל בעל צלב כחול ומרכזו ריבוע אדום ומכוניות
שחורות אחת ורודה חונות לצידי הדרך שתי נשים באות לעברו ואחת
זיהה מהרכבת והיא חייכה אליו צלילי התזמורת התחזקו סי דיאז לה
סול כלי הנשיפה נשפו בכל עוצמתם סול פה דיאז רה והרטיטו את
האוויר לה פה דיאז סול לה הסוער והכל היה מתגבר ומשתרג לעיניו
של ס' והוא הרגיש פה דיאז סול לה רה את עצמו ממריא אל החלל ואז
כאב חד בגבו. הנהג יצא מהר ממכוניתו (הצפירות רק הלכו והתרבו
מאחוריו) וניגש אל ס' המוטל על הכביש חסר הכרה. אתה בסדר? הוא
שאל וניסה לנער את ס', אך זה לא הגיב.
כשהתעורר ס' חש כאב עמום בגבו וראשו והבחין שהוא בבית חולים.
השתלשלו ממנו חוטים אשר היו מחוברים למכונות מאחורי מיטתו,
ושקית אינפוזיה טפטפה אט אט לתוך צינור שקוף אשר הוחדר לזרועו.
משמאל מיטתו ישבה אישתו, וברגע שהתעורר שאלה אותו איך הוא
מרגיש ומה קרה לו, וגנחה ואמרה בחרש שהיא לא יכולה יותר. אך ס'
לא שמע מילה ממה שאמרה מכיוון שהיה מרוכז בתמונות על הקיר
מולו, תמונות אשר נשלחו כתודה ממאושפזי העבר, וביניהן ציור של
כד עם פרחים בצבעי שמן במסגרת ירוקה ובתחתיתו רשום "תודה על
הטיפול המסור" ולידו תמונה קטנה יותר בשחור לבן של תל אביב
ממוסגרת במסגרת כסף ולידה ציור, אשר צייר אחד המאושפזים, של
חולה אשר פרצופו עגום ביותר והוא אוחז בעמוד האינפוזיה ומעליו
רשום באותיות דפוס "תודה על שיפור מצב-הרוח" ולידו תמונה קטנה
של קרן רחוב, אשר נראתה מוכרת מאוד לס', והוא ניתק את עצמו
מהחוטים והצינורות וקם ממיטתו על מנת להתבונן בתמונה טוב יותר.
תחנוניה של אשתו שיחזור לשכב נשמעו במעומעם ברקע, אך זה רק
המשיך להתקרב אל התמונה, וככל שקרב כך היטיב לזהות את קרן
הרחוב הנראית בתמונה ואת עמוד התאורה, גם את הבניין האפור ברקע
אשר הותר ע"י כמה עצים ערומים העומדים בגן מאחורי גדר ברזל
ואדם עם כובע מגיע בהליכה מצד שמאל, וס' נדהם בעקבות צירוף
המקרים הבלתי צפוי וכשראה את הכתוב בתחתית ידע שזו היא הגלויה
אשר שמר בביתו וחש עצב ושמחה עולים בו במקביל ותוך כדי דחף עז
לא מוסבר, הרים את רגל ימינו גבוה מעל מותנו והכניסה לתוך
התמונה ואחז בעזרת יד ימינו את שולי התמונה וכך הרים את עצמו
ומשכו אל תוכה ובהרגשה של הגשמה ושלווה נכנס כולו אל התמונה.
ובינתיים בחדר האשפוז בבית החולים, אשתו נמוגה כבר מזמן,
והמיטה התפזרה אל האוויר, הקירות נמסו אל תוך החדר המאבד את
גווניו ונהפך לאחיד ואטום, ולבסוף נותרו רק המילים, המבטיחות
ממשות אך אינן מקיימות לעולם, כמבוך מראות נטוש, וגם אלו נעלמו
בזו אחר זו.