מול הדף הריק
העיניים רושפות
בברקים אין קץ של עצב
קודר ואפור
היד גולשת
זורמת
שולחת מילים לבד
יחידות מתגנבות
אל הדף
מדברות את לבי
כבד שם בפנים
מאגר לא פשוט הוא
העיניים צופות
ממשיכות לזרוע זעם
לפעמים אם תמיד
מסתמן ונראה
שלעט ולדף
חיים לעצמן
לעצמן זה שלהן ושלהן זה אני
היכן העצמי האמיתי?

בשקט קטן
ברעש מוכן
יושבת אני
מול הדף הקטן
בו טמונים חיים
עמוק בעיניים ברקים
נוקבים ושורפים
את מה שנשאר בפנים.