בס"ד

בסצנה: איימי מתמודדת עם עצמה מול מארק, שהוביל אותה קדימה,
ואז הוביל אותה לקרשים.

איימי: שלא תעיז להפנות את גבך אלי! ואל תאמר לי שאתה מצטער!
אל תאמר לי לשכוח מזה, ואל תחשוב אפילו על להגיד לי שאני צריכה
לשכוח מזה. אלוהים יודע שהייתי רוצה. הלוואי שיכולתי, אבל אני
לא יכולה! איך אוכל לשכוח את זה? ואתה פשוט בורח. אתה בורח!
מארק, אתה לא רואה? אתה בורח ממה שחיפשתי כל ימי חיי! ולמה?
בגלל שאתה מפחד? טוב, גם אני פוחדת, אבל אני... אתה ואני -
בלילה ההוא - אתה ואני, מארק, יש לנו משהו להילחם עליו. אנחנו
יכולים לגרום לזה להצליח, אני לא אומרת שזה יהיה קל, אבל אכפת
לי ממך. ואני יודעת שעמוק למטה, גם לך, מתחת (יורקת את המילים
בזעם) לחוסר הגבורה והאומץ שלך, אכפת לך ממני. ואם לא היה לנו
את זה, אז מה היה לנו? מארק, אתה לא מבין? זו התנסות אנושית,
מארק. אתה יכול להתנהג כאילו שלא אכפת לך, אבל אתה משקר לעצמך.
אתה מתחמק ובורח ממה שאנשים מחפשים כל החיים שלהם... ממה שאני
חיפשתי כל החיים שלי, ו... מארק, אתה מתכחש לעובדה הפשוטה
והנפלאה שאתה רגשני, ופגיע, וחי.
אתה באמת מצליח לעמוד כאן ולהגיד לי שאני כלום בשבילך? שכל מה
שקרה בלילה ההוא זה שקר? שאתה לא מרגיש כלום? (איימי בוכה, או
עומדת לבכות. הדברים הבאים שהיא עומדת להכריז, הם סוג של הכרזה
מאוד כואבת שהיא אומרת לא בשביל לתקוף או לאיים על מארק, אבל
בשביל לסיים את המצב הזה בו היא עומדת.) אני מרחמת עליך, מארק.
אני אמשיך בחיי. אני אמצא מישהו אחר. אני אהיה בסדר, בגלל שאני
אדע שאני ניסיתי. שעשיתי את כל מה שאני יכולה לעשות. אבל יום
אחד, אתה תסתכל אחורה ותבין מה אתה זרקת. ואתה תמיד, תמיד
תצטער על זה.

כן, ובכן סצנה די נדושה... אבל נהניתי מאוד לתרגם אותה. השנה
הייתה לנו הרצאה וישבתי ליד ילדה שבדיוק עלתה ארצה מארצות
הברית. במשך כל ההרצאה תרגמתי לה את כל מה שהסבירו, ולמרות
שכביכול עשיתי לה טובה - עשיתי גם לעצמי טובה בשיפור האנגלית
שלי וגם נהניתי. מקווה שתהנו למרות הנדושות.
http://www.notmyshoes.net/monologues/amy.html-המקור