אור דק נסחף בגלים אל הרצפה
מלטף על צלילותו הברורה
דמות מטושטשת וחשוכה
אתה אוחז בי מרחוק
ממחוזות רחוקים של רצון
וכאב העלבון
שורף בי כל חלקה טובה

הנשימות שלך כעת רגועות ושקטות
אינן מודאגות ממני עוד
כאן אני וידך על ברכי
קורא לי לעצור מהדמעות את הבכי
וכאב העלבון שלי
דוקר ומתפשט כמו רעל חם

אתה פוקח עיניים עייפות
מכסה אותי בשמיכה של אי וודאות
החושך שולט בעיניי
מתפשט בגופי ומשתק אותי
כאב העלבון צורב
בועט בתמימותי בכוח

אני לא יודעת, פתאום
מתבלבלת האפלה אופפת סביב
אתה מביט בתוכחה
גם בך קצת חשוך זה מרגיש אותי
ואצלי זה תוקף חזק בלב
כאב העלבון
היא תחושת ההחמצה
תחושת הכאב הכי קשה.