היה הייתה נמלה קטנה.
היא חיה בטירה עם אבא דוב, אמא איילה ואחות לביאה.
הטירה לא היטיבה עימה, וכל מה שרצתה זה לברוח אל אהובה. אל
הערבה.
בטירה, קיבלה הנמלה אוכל על יתר המידה. גרונה כבר צרב מאכילה.
פעם אחותה הייתה שונה - לאחרונה היא השתנתה. למרות שמבפנים היא
עדיין קיימת, נראה כי לאט לאט היא נעלמת.
אמה גם הייתה שונה. אך אין צעד לנקוט. הנמלה והלביאה על אופיה
הנעדר עדיין מתאבלות.
כבר אין מה לעשות.
לבה של הנמלה נמס. רק אהובה שומר עליו תוסס.
לבסוף היא תישבר, ותהיה תשושה מכדי את החלקים לחבר.
היא מפחדת לברוח. נשארת בכוח. אסור לבזבז את משמעותו של המוח.
מנסה לשכוח מעברה הרע. מנסה לברוח מההווה המלווה אותה לאן
שתלך.
המוזיקה מחזיקה אותה מלצעוק. העריצה את היהודים על איך שהם
מצליחים לנשום, ואיך שהם לא בוכים.
אחרים במקומה היו מתאבדים.
המגורים עם דובים - אלה לא חיים קלים. אבל משהו בסוף ישים לזה
קץ. משהו מנצנץ.
עד אז... היא פשוט תיאלץ להתאמץ. |