הערב ירד על מרחבי הערבה הקרירה, משרטט צללים ארוכים במקווה
המים הרוגע. הלביאה שיצאה מסבך השיחים בקצה הגדה קפאה לפתע  
על מקומה. היא היססה.
בטבורו של המאגר, במרחק מטרים ספורים ממנה, המים נשקו לראשה
של איילה צעירה מבועתת. עיניה של זו התרוצצו בחוריהן תרות
כמשוגעות לאן לברוח , אך לחתולה לא היה כל יתרון בשחייה על פני
מפריסת הפרסה וסיכויי הארוחה לחמוק, בצירוף טבילה לילית
משפילה, היו גבוהים.
שעה ארוכה הקיפה טורפת-העל את הצלחת הענקית, מוצפת מי
הגשם, כשהיא שולחת מידי פעם טלף תורן לבדוק הקלו המים, אך
לשווא. האיילה הייתה מחוץ לטווח בר-השגה ודרוכה כקפיץ  למלט
את חייה בהרף עין.
מרחוק כבר נשמעו יללותיהם של הגורים הדוחקים בה לשוב וענן אבק
שהיתמר באופק מעל עדר איילות רק הדגיש ביתר שאת את מצבה
העגום של האם ביום נוסף של ציד המסתיים בלא כלום.
בבת אחת התהפכה הקערה על פיה.
לא ידוע אם היה זה בגלל ליבה שיצא אל  אחיותיה, שמא שגיאת
תזמון, או אולי סתם טעות בהערכת מצב כאשר הבחינה בלביאה הפונה
לאחור על עקבותיה. מה שברור הוא, שכשקמה האיילה מרבצה ונעמדה
על רגליה, הפך האגם העמוק, באחת,  לשלולית רדודה.
שבריר שנייה של התעשתות וחיית הטרף סגרה על קורבנה נועצת
בצווארו את ניביה למוות.