פגשתי בנער עירוני,
שהזכיר טיפה את עצמי.
שאל מתוך נימוס,
אם מותר לאכול לי ת'כוס.
העמיד אותי במקומי.
חבק בי גבר זרועותיו,
ביקש אותי לרכב עליו,
מחייך לכל עיוות פנים,
כל עוד הוא בפנים,
והוא רק צריך לשכב.
מתגלה דמות אישה,
במחשוף מבושה,
חיוך ניצב על פניה קלות,
כשהוא משחק לה בפות,
נענה לכל בקשה.
בכרם מצאתי איש שורק,
בין העצים השתוקק,
רק לגעת בפרח אהבה,
לשחק לי ככה, בלי סיבה.
בין גפן לגפן זרע זורק.
פעם מזמן מצאו בקיבוץ,
קודיש, ואגנר ומלפפון חמוץ,
משחקים במשחק שאסור לשחק,
ומאז קולו של קודיש השתנק.
ולא מוכרים מלפפונים בקיבוץ.
גיליתי איש בבית הקברות,
לשם הוא נהג להביא ילדות.
סיפר הבטחות וסיפורים,
כשליטף להם הניצנים.
ובמשפט אמר- גם הן נהנות.
|
