אחרי שבועות, חודשים, היום הגדול הגיע ישבנו בבית מתוחים.
קולות הג'יפים לא איחרו לבוא ואחריהם הצעדים והדפיקה בדלת.
לקחתי נשימה עמוקה וקמתי לפתוח את הדלת, מולי עמד חייל, אותו
חייל שכל כך הרבה זמן ציפינו בפחד וכעס שיבוא, הוא נראה לי
פתאום מאיים עם כל הקסדה, האפוד והרובה, אולי בגלל זה כל כך
התפלאתי שהוא פנה אליי בנימוס וביקש שאקח את משפחתי וחפצי
ואעלה לאוטובוס. הוא נשמע כאילו למד את השורות בעל פה והתאמן
עליהן. אני לא זז מפה פה הבית שלי, אמרתי בשקט, הפרצוץ שלו
נהיה רציני, הוא אמר שאם אני לא יוצא הוא יורה. צחקתי "נראה
אותך" הוא טען סובב וירה.
הוא שכב על הרצפה מלא בדם, אבל הוא מת אם חיוך על הפנים, לפחות
הוא לא השתתף בהתנתקות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.