עדן אפק / צער מאהבי |
הוא נשטח אל מפתני.
ויודעת,
כל אימת אפתח דלת בדידותי,
תגע כריעת גופו בקרקעית עיני,
אוויר אשר סביבו עומד מלכת
על עורי
יכבוש ריאה.
פחד,
ובצאתי
ובחזרי אל יצועיי
אחמוק מגעו,
שעיניו יהיו בי תלויות,
וירים כפותיו אל מתניי
תחינת חיים
לחסד.
חמלה.
קבעה עצמה מזוזתי,
להשבע בה
עת מחשבת צעדיי,
ריקוד חופש
וחוזק קורי עכביש נפש
לשלשל עצמו חלונותיו.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|