אתמול רבתי עם אמא שלי, היא דפקה לי מכות רצח, מרחה לי על
הטוסיק עמבה והכריחה את הכלב שלי ללקק אותו. בא לי להקיא כשאני
נזכר בזה.
הפעם אני מגיב, הפעם אני מראה לכלבה הזאת מה זה! באמת נמאס לי
שהיא מרביצה לי, אני שונא את זה, זה משפיל אותי, זה מוריד לי
את הביטחון ובאופן כללי מזיין לי את המצב רוח.
הפעם אני אגרום לה להצטער, היא תבכה ותצטער שנולדתי, זה הולך
להיות טוב.
תכננתי את זה טוב טוב ובזהירות ולבסוף החבאתי לאמא של המחשבון.
נכון שלא ראיתי אותה בחיים משתמשת בו, אבל אני לא נכנס לפרטים
הקטנים.
עבר שבוע, שבועיים ואמא לא שמה לב, רציתי להרוג אותה, אני ממש
התחלתי לשנוא את הכלבה.
לאחר חודשיים שכבר שכחתי מזה אמא שלי נכנסה בפראות בחדר ואמרה
"יא בן זונה!" והתחילה לזרוק עלי דברים. "מה החבאת את המחשבון
בתוך האריזה של הקורנפלקס, יא כלב, אתה תצטער על זה!!!" תמוה
בעיניי, את הולכת להצטער על זה מותק, ניגשתי למטבח, הוצאתי
סכין והכנסתי את הסכין עמוק, לתוך הלב, הסכין החליקה בקלות
לתוך הלב. כשהשפריץ דם לכל עבר, נכנסתי ללחץ, הדלקתי את המגהץ
והתחלתי לדפוק אותו בפראות על הפנים שלי, ככה אני אביים שהיא
ניסתה להרוג אותי. המשטרה הגיעה, היא הבינה מהר מאוד מה קרה.
וככה בעצם נכנסתי לכלא, כשכל הפנים שלי מלאים כוויות, מקבל
בתחת כל יום מבחורים גדולים, עד סוף החיים העלובים שלי.