היא קמה בבוקר, משפשפת עיניים
שותה בקבוק של עצבות
המינון שהיא לוקחת כפול
אבל בכל זאת מוסיפה קצת בדידות
היא ממשיכה אל חדר האמבטיה
פותחת את ארון התרופות
לוקחת כדור של תסכול
ומזריקה גם מרירות ובלבול
היא מנסה לשכוח
ממני לברוח
היא לא רוצה להשתנות
אין לה אלוהים
החיים שלה קרים,
היא בכלל לא מנסה להבין
עד שיום אחד פתאום
היא תתעורר אל תוך חלום, בלהות
היא תנסה להימנע
אבל בראשה תישאר תמונה,
של מי שהיא היום
כולה חיוורת מכל המרירות
מכופפת, מצומקת מרוב הבדידות
לבה כואב מאהבה שלא מומשה
והעיניים, שראו רק את מבוקשה
|
