1
- העונש הראוי היחיד לחטאינו הינו האשמה, ומשום כך חובתנו
המוסרית הינה לפתוח את עינו של החוטא בפניה, שכן האשמה הינה
הגאולה היחידה. רק האשמה גואלת.
- האם עלינו לנקום את כאבם של אלו אשר חטאו בפניהם ולהעלות את
החוטא על המוקד, עין תחת עין, שן תחת שן? או שמא אל לנו להתערב
במוסר העולם, ובלבד שנייצר מערכת של הרתעה או מניעה, אשר תגביל
את יכולת העבריינים ותגן על החברה?
- החברה הינה ארגון המתיימר לייצג למעשה יצור אנושי אחד. כל
המורכבות החברתית הינה למעשה ייצוג או שיקוף של נפש האדם.
- מה היא האשמה, ממה היא נובעת, כיצד היא פועלת ומשפיעה
במוחנו?
- האשמה הינה אכזבתנו ונובעת מיהירותנו, וללא יהירות זו לא
היינו מתעלים מעל החיה שכן ממנה נובע המוסר.
- "מדוע אין התערבות אלוהית ב"צדק", המתרחש בארץ, זה רצון
הנשמות, זוהי דרכן לעמוד על יכולתן ועל טבען."
- הרחמים הינם תכונה אלוהית המאפשרת ליוהרה שלנו להתקיים. ובכך
למוסר. מה גורם לנו לגלות רחמים? המצפון, "מצפן הצדק האישי
שלנו", מידת הערכים אותה רחשנו. המצפון הינו חוש צדק אישי
המכוון בהתאם לערכים שרכשנו, אנו מרגישים את "מצפוננו נוקף"
כאשר אנו חוצים את הגבולות האלו בניגוד למוסר המוטבע בנו, למען
מטרה שאנו מפקפקים בהצדקתה את מעשינו, בהתאם למוסר שהיינו
מצפים מאחרים לנהוג בנו.
- במידה שאיננו מקיימים מוסר זהה לעצמנו ולסובבינו - לרוב או
שהמוסר כלפינו נוקשה וכלפי הסביבה מתירני, דבר שיוצר אדם
מנוצל, או להיפך - דבר שיוצר אדם מנצל.
- המוסר עצמו נועד להעניק משמעות או מהות, והינו חלק מהליך
פסיכולוגי של החברות בהן אנו פועלים. המוסר הינו אחד מחוקי
היסוד לקיום חברה כזו, שללא מוסר תקרוס לאנרכיה.
- משמעות או מהות הינם מושג אנושי, המלמד על דרך פעולת המוח
שלנו ועל תהליכי החשיבה שלנו. ליקום אין "צורך" במהות שכן אין
לו "אופציה" מלבד קיומו כפי שהוא ברגע נתון.
- למרות התפיסה השלילית שהמשפט הקודם מעורר בנו, מדובר בשתי
אמיתות מקבילות, אחת שגורמת סבל ואחת שמעניקה שמחה. מי שיבחר
בדרך הקשה, דרך המשמעות, בין אם מדובר במשמעות דתית או אחרת,
יוכל לגדול ולהתחזק, כיוון שכך אנו מובנים. גם אם יש בנו ההבנה
שדרך בנייתנו הינה אשליה בעולם חומרי זה.
- אנו "חיים" בדיוק כמו האבן ההיא שם, או יותר נכון כמו מכונה
מאוד מאוד מורכבת, בעלת יכולת ל"מודעות עצמית", בעלת יכולת
תכנון קדימה, שמונעת על-ידי תהליכים ביולוגיים כפי שהגדרנו
אותם. אנו הגדרנו "חיים" ככל מה שמונע בתהליך ביולוגי, סוג של
תהליך כימי-פיסיקלי, אחד מיני רבים ביקום. החיים הינם אשליה של
התודעה שלנו, שמוגדרת על-ידי רמת הפעילות במוח, ומורכבת מכלל
הפעילות המורכבת שלו ומשילובה. המוח שלנו מאפשר לנו להרגיש
חיים; גם אם יוצא מגופנו ויחובר למכונות תומכות, יוכל לקבל את
האשליה שהוא נמצא בו, והגוף עצמו הוא בעל החיים, כשלמעשה, הגוף
הינו אמצעי שרידה, בדיוק כמו המוח. אצל בעלי חיים מסוימים
שאינם מתכננים קדימה, המוח אינו כה מפותח והם אינם שואלים
שאלות מעין אלו. לאחרים ודאי אין תחושת "אני".
- מדוע יש לנו תחושת "אני"? זאת כתוצאה מהייחודיות של פעולת
המוח שלנו; רגשות, זיכרון ומודעות יוצרים את האני שלנו. הרגשות
והיכולות שלנו, יוצרים את האופי הבסיסי הגנטי שלנו, ומהווים
אינטרס רגשי לפעולות במהלך חיינו, פעולות שיישמרו בזיכרון,
שהמוח מתרגם לניסיון, הניסיון והחוויות "השליליות" ו"החיוביות"
יוצרות את ה"אני" האישי שלנו ביחד עם היכולת הגנטית, "הדעה",
או "הפטרון" האישי שלנו, דרך שיש רק לאותו אדם להסתכל על
העולם, חישוב הסיכוי מול הסיכון האישי שלנו, או חישוב תהליכים
מספר צעדים קדימה המאפשר לנו יכולת עדיפה על אחרים. המודעות
הינה יכולתו של המוח ליצור אשליה של "חיים" על ציר הזמן, לחבר
את כל המידע שמגיע אליו, יחד עם תהליכי חשיבה פנימיים, לציר
זמן אחד.
- אז יש לנו אני, מודע אנו אוהדים אותו? מה מקור תחושת האגו?
אנו אוהדים אותו מהכרח הברירה הטבעית. בפועל, כתוצאה מדרך
הפעולה של המוח, ודרך תפיסתו את העולם, את היקום. דרך של
יחסיות והשוואה. ה"אני" שלנו עוזר לנו להרגיש "טוב" או "רע",
ואנחנו מכורים.
- האגו נוצר כתוצאה מהאהדה, או ההערצה, שלנו לאני ביחס
לאחרים.
2
גופנו ומוחנו הם כלאנו.
בכדי להשתחרר עלינו לתפוס את האין סוף, משמע הרציפות.
ללא גבולות, ללא יחסיות, אין אנו יכולים להשוות עצמנו, והאני
לא קיים עוד.
אנו מוצאים לנו הרגלים בכלא, ומתעסקים במלחמה ובטיפוח האגו
והגדרת הגבולות, ההבדלים והצבת החומות. דבר המרחיק אותנו מן
החופש.
האהבה לכל ולכל דבר היא המקום היחיד שבו האני נעלם. בשנאה לכל
אנו מגלים את שערי הגיהנום.
אנו נדרשים לחשוב בניגוד גמור להיגיון, המגביל אותנו. יש לעבור
דרך השומר, דרך אלוהים, דרך מכונת האהבה.
המתמטיקה הינה דוגמה מצוינת לחוסר יכולתנו לתפוס את האינסוף,
כשם שאיננו מסוגלים לתפוס רציפות. בין 1.99 ל-2 יש קפיצה,
מדרגה; זו אינה רציפות, כיוון שביניהם ישנם אין סוף מספרים. זו
המכניות שלנו, האשליה שלנו, הכלא שלנו, המגבלה שלנו.
האם כשאנו מפנים מראה אל מול מראה אנו מקבלים אין סוף מראות
המשתקפות זו בזו? שלילי. החזר האור הזעיר ביותר יכול להיות
פוטון אור בודד לכל הפחות, אם בכלל זה יגיע אל המראה השנייה
ויוחזר בדיוק אל עינינו.
הפחד מקנה לנו אלוהים. הפחד מקנה לנו קבוצה. הוא מחבר בינינו
ומפריד אותנו מאחרים. הוא מניע אותנו כמכונות. ללא כלא אין
גבולות, וללא גבולות וללא יחסיות, דבר אינו בר משמעות ודבר
אינו קיים, כשם שהכל קיים.
לדוגמה, אם הטמפרטורה בכל היקום תשתווה ותתאזן, המושג טמפרטורה
יהיה חסר משמעות ולמעשה לא קיים.
את סוף הסבל לא תמצא בתענוגות ובתשוקות הסיפוק. אלא רק ברפש
הסבל עצמו.
אל תדמיין, לא תסבול - הדמיון הוא אי השלמה עם אלוהים/היקום.
האם אתה יכול לשבור את החוקים?
האם אתה יכול להשלים אם תפקידך?
האין אתה חלק ממנו? אתה תגדיר.
הקיום כולו הינו למעשה משוואה של רציפות בלתי מאוזנת, אנרגיה
ומינוס אנרגיה. בבסיס, דבר לא קיים. כי במידה שהכל יתאזן, לא
יהיה למה להשוות.
אלוהים הינו נתינת משמעות לקיום, כמו בסרט קיטש, משמעות החיים
היא נתינת משמעות.
האדם אינו ה"אחד" אלא ה"יחיד".
המציאות שאנו מפרשים הינה הנתון במשוואה שבה מוחנו הוא הנעלם,
המציאות הינה התשובה למוחנו. מראה אליו, פאזל תואם. שיקוף.
המציאות בה אנו כלואים משקפת את המתרחש בתוכנו.
3
ניתן לומר שזה תלוי אך ורק בנקודת המבט, בהגדרה שלנו.
אם נגדיר את היקום כמערכת וכל מה שיש בו, אזי כל מה שמתרחש בו
הינו חלק מן המערכת.
היקום הינו תגובת שרשרת מתחילתו, וכיוון שרק ההווה קיים,
"ניתן" לחשב כביכול את כל העתיד לקרות, אך אין אדם שיודע הכל
ואין מוח שלחשב זאת יכול... אנו בתוך המערכת, ולמרות שמוח האדם
הוא מחשב, וכל החלטה שלנו נובעת מן המערכת, אנו לא יודעים הכל,
אנו חלק מהמכונה, מהיקום, מאלוהים... "אלוהים" יודע כל, אנו
לא...
לכן נגדיר את היקום כמערכת, ואת עצמנו מחוץ למערכת, כלומר אנו
נמצאים במצב נתון במקום מסוים ואנו משפיעים עליו. מנקודת מבט
של מעלה, מחוץ למערכת שמרכיבה אותנו ואת היקום, כמובן שהכל
צפוי מראש ולנו אין כל השפעה, אך מנקודת מבט זו אנו יוצרים את
היקום.
ניתן לומר שהדרך בה אנו רואים את העולם היא בעצם ראי אל תוך
עצמנו, היא הפירוש הפסיכולוגי לנו. לכן ניתן לומר שהיקום הינו
דף לבן, שעליו ניתן לצייר כל משמעות. אם לא ניתן משמעות
לדברים, לא יהיו להם משמעויות. הכל יכול להיות חסר משמעות או
בעל משמעות. זאת המשמעות של לחזור בתשובה או בשאלה, זו חידה,
התגלות, כמו משחק, אנו קובעים את החוקים, וחייבים לעמוד בהם.
ENJOY
4
אני לא ממש פיסיקאי אבל אני אסביר לכם את העניין, הוא די
פשוט.
אם חצי מהחלקיקים עוברים וחצי חוזרים, יש לכך סיבה פשוטה למדי,
והיא - שחצי מהחלקיקים נתקעים במשהו או מופעל עליהם איזה שהוא
כוח כזה או אחר ולכן הם חוזרים. החצי השני ממשיך כי הוא פשוט
לא נתקע בכלום, הוא עובר דרך, הוא לא מרגיש בחלון... או שרק
מוטה הכיוון שלו מעט... אבל העיקר, הוא ממשיך...
אם תשגר לחלון חלקיק אחד, או ששיגרת אותו כמו שצריך, מה
שנקרא... בזמן הנכון לנקודה הנכונה ואז הוא יעבור, או ששיגרת
לנקודה לא טובה בזמן לא טוב... ואז הוא ייתקע בחלון ולא
יעבור...
בפעם שהוא עובר אתה תראה... במידה והוא גם יחזור... את הצד
השני... או לפחות חלקיק ממנו...
ובמידה וחזר, אתה תראה חלון... או לפחות חלקיק ממנו...
או שעבר או שלא עבר, כל תהליך והתוצאה שלו...
אם תשגר אותו באותה צורה כל פעם הוא יעבור כל פעם... או לא
יעבור כל פעם...
אם היקום הוא תגובת שרשרת מובנת... הרי שלא מדובר בסיכוי...
אלא בתוצאות לתהליך...
אם החלקיק עף בין החלקיקים, האנרגיות או מה שלא יהיה שם של
החלון... אז הוא עבר. יופי לנו.
אם לא, הוא נתקע וחוזר... פשוט וקל. תחזיר את הזמן ואותה תוצאה
תחזור שוב ושוב.
כשיורים המון חלקיקים, אז בצורה סטטיסטית יפה, למרות שזה תהליך
מובנה... חצי יפגעו וחצי יעברו...
זה כמו לנסות לירות בגדר... יש 50 אחוז שהקליע יעבור ו-50 שלא
מבחינה סטטיסטית, בתכלס זה תלוי בך...
או אם תרצו בסדר הפעולות ביקום... אם ירית טוב זה יעבור, אם לא
זה יפגע בברזל... לא יתפצל ולא שום דבר...
5
הרבה אמרו את זה קודם, ואף פעם לא באמת הבנתי,
עד שנפל לי האסימון אתמול, כשראיתי מטריקס 3,
כי כל מה שהסרטים האלה באו להראות לך זה שאתה חלק מהמערכת.
היקום שלנו הוא המערכת, אתה לא באמת חופשי, אתה לא יכול לשבור
או לשנות את תנועת השרשרת, רק לבצע החלטות כמו עוד שבב מחשב
במערכת. זה נאמר בפורסט גאמפ, אתה בוחר אבל הבחירה שלך היא חלק
מהנתונים הקיימים, זה נאמר בטומי של להקת THE WHO בהיבט של
המוח שלנו שלא יכול לייצר שום דבר חדש, אחרת היינו חופשיים.
אני אסביר... המוח שלנו עובד בצורה של קליטה עיבוד שמירה ופלט,
בדיוק כמו מחשב... מה שלא הוזן אף פעם לא יהיה שם. ניתן לשלב
ידע, להשתמש בו בפונקציות שונות, אבל מה שלא היה שם לא יהיה.
לדוגמה, אם אף פעם לא היית רואה צבע אדום, לא היית מסוגל
לדמיין אותו...
ועכשיו לעניין...
היקום הוא מערכת מסובכת מאוד של אנרגיות מסוגים שונים, חומרים
פיזיים מסוגים שונים, היא גדולה מאוד, ומגוונת הרבה מעבר למה
שאני מסוגל לעבד...
וכל החומרים הללו מגיבים ביניהם במין תגובת שרשרת ענקית שחבל
על הזמן, שמושפעת ממרחב, מזמן ועוד אני לא יודע כמה גורמים,
אבל היא עובדת על פי חוקים, וחוקים קבועים, או משתנים בצורה
קבועה.
כלומר, כמו במעבדה, אם נשים 1 חמצן עם 2 מימן... נקבל מים
וכמות מסוימת של חום, וזה תמיד יתרחש בצורה כזו שוב ושוב...
כלומר גם ביקום כל החומרים הם המערכת והם יגיבו בצורה מובנת כל
עוד אין התערבות מחוץ למערכת... ומכיוון שאני מגדיר את היקום
שלנו ככל מה שקיים גם אם הוא מעבר למה שידוע לנו היום... זה
אומר שאין אופציה להתערבות חיצונית... וזה אומר שהדברים
מתקדמים בתגובת שרשרת בצורה מובנית... ואם נזכיר שהמוח שלנו
מגיע להחלטות על-פי הנתונים שיש לו, ותמיד יחזור על אותה החלטה
כשיש לו אותם הנתונים... שוב ושוב... לדוגמה, אני יודע שיש כסף
במגירה ואני יודע שיש שם עקרב, אני מתלבט... כלומר מעבד את
הנתונים... המוח מחשב לאט מה לעשות... בסוף אני מחליט להכניס
את היד כיוון שיש לי הידע כיצד למעוך עקרבים. הזמן יחזור
אחורה, או העניין יימחק ממוחי...
עוד פעם אתבקש להגיע להחלטה ועוד פעם אגיע לאותה אחת... אלא אם
כן יהיה לי נתון חדש, למשל מישהו ייכנס ויגיד לי שיש שם גם
נחש... אבל זה לא יקרה כיוון שכל היקום הוא תגובה מובנית ולכן
הדברים מתרחשים בצורה מסוימת אחת. בתור המעבדים של היקום... מה
נותר לנו לעשות אם לא לשבת להסתכל ולהבין?
נותר לנו להשתחרר לחופשי ולא לדאוג... לשבור את השרשרת, לשנות
במשהו את מהלך היקום, ואנו עושים זאת אם מסתכלים מנקודת המבט
הנכונה, רק צריך להגדיר את היקום כהכל חוץ ממך, והופ - אתה
המשפיע.
--- היקום שואף ליציבות --- כולל אנחנו החיים מצב לא יציב
ששואף למצב היציב הוא המוות... פשוט עניין של אנרגיות. היקום
שואף לאי סדר והחיים יוצרים סדר. איך זה קשור תצטרכו לעבד...
בכדי ליצור משהו חדש לגמרי שלא משלב שום דבר שחווינו בעבר...
אין לי מושג מה לעשות...
וכמו במטריקס, וזה כל הרעיון, אין לי מושג מה מניע אותה באמת
ומה מחוץ לה... זה כל הרעיון במטריקס - להראות לנו את היקום.
כל עוד אתה חלק מהמערכת הזאת... אתה לא מחוץ לה.
בטומי, הילד החירש עיוור אילם... שלא קלט כלום מהסביבה...
הצליח לבסוף ליצור משהו משל עצמו. והפך למשיח...
בודהה, ישו, אברהם אבינו... וכו'... אולי ואולי לא... בסופו של
דבר, גם אם שינית את דפוס החשיבה שלך, גם אם שינית, גם אם
השתחררת, אתה עדיין חלק מהמערכת, כלומר זה שהגעת לזה זה חלק
מתהליך מובנה ועדיין ניתן היה לצפות את זה מראש בגלל זה...
האחד לא הצליח יותר מקודמיו... או למרות שהוא שינה משהו במערכת
הקטנה שהוא מחוץ לה... הוא עדיין חלק ממערכת גדולה יותר הכוללת
אותו... ולא משנה לאן תגיע תמיד תהיה חלק ממערכת.
אז איך אתה משתחרר... לפחות מהמטריקס...
בכדי להשתחרר אסור לך ללכת עם המערכת... ואסור לך ללכת
נגדה...
דבר שהוא כמעט בלתי נתפס. כי הוא חלק מכל החלטה שלך...
אתה צריך להיות ניטרלי למערכת.
אם תבינו למה אני מתכוון כשאני אומר אלוהים...
אז אני אומר אל תלך עם אלוהים...
ואל תלך עם השטן...
בודהה תפס את זה בצורה אחרת מעט. הוא אמר: יהיו כאלה שייוולדו
מחדש בגיהנום... הרעים (כי כך אנו תופסים את היקום)... יהיו
שייוולדו בגן עדן (הטובים)... ויהיו שייוולדו מחדש בעולם
הזה...
אבל מי שחופשי לא ייוולד מחדש בשום מקום...
כשהאדם מת הוא לא קיים יותר, לא כמי שהוא. ולכן מבחינתו המוות
הוא הסוף. הרוח ממשיכה. זה גם עניין של נקודת מבט, כלומר - אני
לא אהיה קיים יותר - זה נכון - אני אחיה רק פעם אחת - המערכת
תמשיך.
בעולם של גבולות אנו מוגדרים, מגדירים ומציבים גבולות וחומות,
במוות אין גבולות ואין הגדרה. הוא אינסופי כמו היקום ואיננו
יכולים לתפוס אותו כשם שאיננו יכולים לתפוס חופש מוחלט, כשם
שאיננו יכולים להגדיר אהבה במישור ההגיוני. אהבה היא טשטוש
גבולות - שבירת החומה, בעולם של גבולות, הבדלים ויחסות.
אז מה זה נתן לך... לא להיות חלק מהמערכת הזו... אתה עדיין חלק
מאחרת...
זה נותן לך דבר אחד...
זה נותן לך יתרון מוחץ על שאר הגורמים באותה מערכת... זה נותן
לך את האופציה לשנות דברים במערכת הקטנה שלך... להיות בה
אלוהים...
כמובן שגם זה חלק מתהליך מובנה במערכת הרחבה יותר.
אבל לפחות אתה לא צריך לאכול שוב את הויטמינים והחלבונים בצורת
נזלת כל יום מחדש... אתה יכול להתחבר, לקחת גלולה כחולה
וליהנות בכיף מאיזה סטייק עסיסי. או סתם לעופף קצת בשמים כמו
סופרמן.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.