פתחי את דלתות נשמתך בפני
כחלון הנפתח אל הלילה
ואלפי כוכבייך יאירו חיי
ימלאו את כוסי עד בלי די לה
רוחות הקדים ילטפו רגבייך
וילון מלמלה יגע, לא יגע
ואור הכוכב, הלבן, הבודד,
ירצד על גופך; ילטפו בעדנה
פתחי בפני את דלתות נשמתך
מלוא ים ואוקיאנוס של צער
ותני את ראשך על גופי הדואב
למגע, לחיבוק אחר-סער
וטיפות דמעותייך ירוו את דמי
הרותח בראותי את פנייך
אחזי בי חזק, ותני לי העוז
לשמר את דמותך עלייך
ולו - רק יכולתי לקחת
אותך
את חיי שלי - בחייך
ורוח אפך - נשמתך הקדושה
בגופי הרווי דמעותייך.
תוגת סערות הימים והשאול
ונהר של קינה ושל צער
רווה עד גדותיים גופי הכואב -
הפצוע; קרוע, בסער
וחמקה לי ידך
ריחך ועינייך
אוושת העלים - מגע ציפורנייך
מצור של ברזל -
חומת בית-כלאיים
דלתות נשמתך -
נסגרו;
אל הליל...
-------------------------------------
מוקדש ל- א.י. (אוגוסט 2005) |
