דוד ויונתן


דוד ויונתן תמיד היו חברים הכי טובים.ההורים שלהם חברים
טובים. הם הלכו לאותו גן "דינה".  בביה"ס ישבו אחד ליד השני.
אחר הצהריים תמיד היו משחקים אחד עם השני .

בחופש הגדול בין כיתה ב' לכיתה ג' דוד אמר ליונתן שהוא צריך
לנסוע. כנראה שבחיים גם לא יחזור, הוסיף. "למה?"- שאל יונתן
בפרצוף כואב, שרק ילד בין כיתה ב' ל-ג' יכול לעשות. "אני טס
לירח" - אמר מלא גאווה. "אבא שלי פותח שם חנות למוצרי חשמל"-
המשיך לחייך.

יונתן כעס. החלום שלו היה להגיע לירח. דוד בכלל רצה להיות
שוטר. הוא לא הצליח להבין מדוע דווקא דוד נוסע לירח ולא הוא.

שנים עברו,ושום סימן או מכתב לא הגיע מדוד. שנה אחרי שנה,
יונתן , ביום הולדתו היה מבקש מאבא לטוס לירח. ביום הולדת 12
קיבל יונתן, בעצם הוא מעדיף שיקראו לו יוני, פליי סטיישן מתנה.
עוד באותו יום, הלך יוני עם הפליי סטיישן לרחוב העצמאות. שם
הוא ניגש לחבר שלו ומכר את הפליי סטיישן ב-250 שקל. אומנם החבר
שלו היה בן 22, והיתה לו שרשרת ערסים עם "חי" בצבע זהב. אבל
הוא אמר ליוני שהסטיישן הוא מהדור הישן, והוא בכלל עושה טובה
שהוא משלם 250 שקל. ליוני לא היה איכפת מהמתנה הזאת. גם הסוודר
שאמא קנתה, הנעליים שסבתא הביאה או "מלך האריות" של דוד בני לא
עניינו אותו. כל מה שרצה זה כרטיס טיסה לירח. לכן כשבא לאבא עם
הכסף מכל המכירות שלו, לא הבין מדוע אבא צועק.

בגיל 16, הצטרף לצוות המטבח של מקדונלדס. תוך שנה ,שנתיים יהיה
לו מספיק כסף לטיסה לירח, חשב יוני לעצמו. בצו ראשון, רשם
בשאלון העדפות "אסטרונאוט". כששאל אותו הפסיכולוג הצבאי עם הוא
חושב שהוא מצחיק או משהו כזה, יוני רק תקע בוא מבט כועס. מבט
שרק ילד בצו ראשון יכול לעשות. יוני שכנע את הפסיכולוג שהוא
יגיע לירח. "אם אפשר לעשות את זה דרך הצבא, אז גם אין לי בעיה
להיות טבח לאחר מכן"- אמר בגאווה ותקווה. הפסיכולוג שיחרר אותו
על סעיף נפשי, וכדרך אגב אמר לו לנסות ביוסטון.

זאת הסיבה, שבסוף י"ב , ליוני כבר היו 5 כוכבי זהב
מקדולנדסיים, ועשרת אלפיים שקל לטיסה ליוסטון. בשדה תעופה, ליד
המדרגות הנעות, אמא בכתה ואבא נישק. "ברגע שנגמר לך הכסף תחזור
לארץ"-אמר לו. "אני מתכוון להשאר על  הירח"-ענה לו יוני
ברצינות . רצינות שכזו רק ילד בן 18 יכול .

אחרי 11 שעות בטיסה מלאה דתיים שהיו חייבים להתפלל כל דקה
,אוכל בטעם פלסטיק וסרט שחור לבן, נחת יוני בניו יורק. מכיוון
שהיו לו 8 שעות עד הטיסה למרכז החלל ביוסטון, החליט יוני לטייל
בתפוח הגדול. בטיימס סקוור, ראה יוני חנות חשמל עם שלט בעברית.
יוני רצה לדעת עם יש להם מסכות חמצן לחלל, והוא לא ידע איך
לשאול את זה באנגלית. "שלום, אפשר לעזור"-שאל דוד בעברית
מגמגמת. "דוד, אתה לא בירח"- שאל יוני בהפתעה. "יוני? על איזה
ירח אתה מדבר?"-גמגם דוד בחצי עברית חצי אנגלית. "לא חשוב " -
לחש יוני בקול שבור. קול  של אדם בוגר,שכבר לא מאמין בחלומות.

היום יוני בן 33, שוטר במחוז חיפה. הבן שלו רוצה להיות
אסטרונאוט, אבל יוני קנה לו פליי סטיישן מתנה ליום הולדת.