קיץ בחוץ. מהסוג הזה שאני לא אוהבת, שאי אפשר אפילו ללכת יחפה
על הדשא מרוב שחם. הגופיות בארון כבר לא יפות כמו פעם, ואפילו
הן כבר לא מחזקות את הטוב שבקיץ, שהולכים רק עם שכבה אחת וזה
הרבה יותר נוח, ושהמכנסיים לא מתלכלכים מהבוץ שבצידי הכביש.
געגועים לחורף. ברדיו שירים קופצניים ושמחים של קיץ, "הלהיט של
הקיץ" הם קוראים לרינגטון המגוחך של הצפרדע. געגועים לשירים
שקטים ויפים של אמנים אפורים, כאלה שיוצרים לך תמונה בראש של
איזה אנגלי רזה עם שיער קצת קצר קצת ארוך ועיניים בהירות,
ומתגלה בתור הדבר הכי אחר. געגועים להסתגרות בחדר של אמיר
כשהולכים לישון, עטופים ב-2 שמיכות פוך שמהודקות טוב טוב כדי
ששום חלק בגוף לא יהיה חשוף ויסבול ממשב רוח שמגיע משומקום.
געגועים אליך בחורף. לחיבוקים חמים בלי להיגעל מהזיעה שעל הגוף
שלי, מהדביקות שלי, אלא להנות מהחום שלך כשאתה צמוד אליי. כמו
בחורף שהיה לנו ביחד, החורף היחיד שזכיתי לעבור אותו עם בן
זוג. כשהיינו שוכבים במיטה שלך כמו שני גורי כלבים קטנים שמתים
להתחמם, היינו מתחבקים, לפעמים גם מתאמצים לישון מחובקים
ומתייאשים אחרי כמה דקות כי השריר ביד נתפס וכי זה לא באמת כמו
בסרטים. געגועים ללישון עירומים מכוסים בשמיכה הענקית שיש לך
בחדר, ההיא שתמיד נלחמים עם אמא שלך כדי לזכות בה. איך היינו
מושכים את הפוך הענק אלינו, עוטפים את עצמו טוב טוב, כשהגוף
שלנו צמוד, חמים, ולא היה דבר מרגיע יותר מההרגשה הזו. איך כל
פעם שכאב לי משהו מהר רצת להכין לי תה חם, אפילו שזו תרופה
פסיכולוגית. איך כל פעם שהידיים שלי היו קצת קרות מיהרת לעטוף
אותן בשתי הידיים שלך ולנסות לחמם, אפילו שאתה יותר קר ממני.

זוכר איך אז אחד מאיתנו רצה לצאת לטייל בגשם, עטפת את עצמך
במעיל פליז חום ואני התעטפתי במעיל הצבאי המסריח מאבק שלי, כי
לא היה לי משהו אחר לקחת עליי. איך הלכנו בשלוליות עם מטריה
וצעיפים, והיה ריח מקסים של גשם, ריח שלא משתווה לשום דבר אחר.
איך הלכנו כמו 2 ילדים קטנים שרוצים לחנוך את המגפיים החדשות
שאנו להם, נכנסנו לתוך שלוליות עד שהגרביים כבר נרטבו, עמדנו
מחובקים בגשם שטיפטף עלינו לאט, ולאט התחזק. בהתחלה עם מטריה,
אחר כך העפנו אותה מעלינו כדי להנות מהגשם. התנשקנו בגשם, ממש
כמו בסרטים, עד שהגשם כבר התערבב עם השפתיים ואי אפשר היה
להבחין בין הטעם שלך לטעם שלו.

וזוכר איך חיכינו לרגעים קטנים שהשמש תצא ונוכל ללכת לטייל בלי
להירטב, או ללכת לקניון בחולצה דקה בלי לחשוש שנקפא? ואיך בכל
קרן שמש שיצאה נשכבתי על המיטה שלך כדי להתחמם ממנה, כשהיא
מופיעה בחלון כאילו עושה טובה שהיא שם. איך חיכינו כבר ללבוש
בגדים קצרים, בלי הנטל של השכבות והקור, והחוסר חשק להיכנס
למקלחת כי העור מתמלא בנקודות קטנות בדרך שמפרידה בין החדר
למים החמים. ואיך היינו מנסים להיכנס לאותו מעיל, יד שלי יד
שלך, ועם היד השנייה מחבקים את הגב של השני, ברגע כזה של נסיון
לחקות סרט נעורים אמריקאי.

כבר אוגוסט עכשיו, ברדיו איזה קאבר נוראי לשיר שגם המקור שלו
לא מוצלח מדי. המרמור של הקיץ מורגש באוויר, ואמנם הימים יותר
ארוכים בעזרת אשליית האור שבחוץ, אבל הגעגועים לרוח שמעיפה את
השיער כשהולכים ברחוב חזקים יותר מרצון ללכת בכתפיים חשופות
מדי פעם. געגועים לשוקו החם של הבוקר אחרי ההליכה המהירה עם
השיער הרטוב מהגשם והצעיף שמתנופף, געגועים לריח של הגשם
הראשון כשיוצאים בבוקר החוצה והמדרכה של הבית רטובה, געגועים
ללהרגיש קטנטנה ועטופה בשכבות, וללכת לאט כי הרוח מאיימת להעיף
את הגוף.

ואני רוצה שיהיה חורף שוב, כי זה טוב לשנינו הרוגע הזה, ושוב
נקום בבוקר של שבת ונתכרבל במיטה שלך, שבחורף נוטה להיות נעימה
ונקייה, וניקח את הזמן ונתחבק ונתחפר אחד בשנייה כדי להתחמם,
ואז כשנקום נעטוף את עצמנו וניסע לאבא שלך כמו אז, ונשמע את
הדיסק ההוא של השירים השקטים שבאופן אירוני הופך להיות דיסק
חורף, והכל יהיה כל כך שונה מעכשיו ותחושה של אושר תחמם את
האוויר הקר,
כי בימים אפורים האהבה שלך היא הנקודה הצבעונית.


תודה לסער