מספרים על רבי יצחק אייזק אלימלך זצוק"ל
שהיה חריף שכל בקיא ומפולפל
וצדיק היה ורם מעלה ונורא הוד
וכשהוא מתפלל מלאכים מרכינים את ראשם בכבוד
חסידים רבים נהו אחריו והוא היה להם למורה ולאב.
הוא לימד אותם לשמוח תמיד במה שיש
ויותר מזה לא לבקש.
וכך מספרים על רבי יצחק אלימלך
שכשהיה מגיע חסיד עני מהפלך
ומתנה צרותיו ובוכה ושואל:
"מתי מתי כבר יבוא לי גואל?"
היה הרבי במאור פנים מסביר לו בשקט ובנעימים
שצרותיו הם כאפס וכאין לעומת מה שעלול לבוא עדיין,
וזה באמת כלום כי יכול להיות הרבה יותר עגום.
והחסיד חזר לביתו כשניגון עליז חדש בפיו שגור,
אך האם עליו להיות אופטימי או פסימי - לא כל כך ברור.
וממשיכים הסיפורים מעוררי היראה על הרבי הקדוש והנורא
שאת נפש חסידיו היה מרומם תמיד
בציירו להם מצב הרבה יותר מחריד.
והשמחה רבתה בעיירתו של רבי יצחק אייזק זצוק"ל
כי ליד ה"קשה" הכל נראה דוקא "קל".
ואם תהיתם כיצד זה יתכן ששמו של זה הצדיק לא הגיע לאוזנכם
יתכן שתכירוהו יותר בכנותו
רבנו יצחק - הרבי מעוטו.