קשה להירדם
כשהלב פועם חזק מדי.
חיים הוא מנסה
נואשות להזרים בעורקיי.
לחירות הוא
זועק וצועק ובוכה ובועט,
ונפשי משיבה לו
בשירי חזנות ותפילות קדיש,
מעמידה פנים שלא הבינה את זעקותיו.

לא, לא עוד -
כעת אשיר לו שיר שמח,
שיר אהבה.
ואין אהבה גדולה ואמיתית יותר מזו
שזוהרת כמו כוכב בשמיים שחורים,
שמיים זרים, רחוקים, כבולים
בשרשראות מטונפות של מרחב וזמן
בלי קרן אור יחידה.
ועיניי מביטות מעלה,
מוכנות ומזמינות, מחכות בצפייה,
אך בורות עמוקים נפערים בתוכן.
כעת לבי מציף אותם,
והן זוהרות,
ונעצמות מפחד.


20/08/05
22:40
לילה טוב...