אז זאת אני.
תכירו.
נקבה, צעירה, שעוד לא ממש יודעת הרבה על הכל.
תמימה, או יותר נכון נאיבית, כך טוענים כולם.
אחת כזאת שסוחבת אחריה שנתיים או שלוש של מחלת נפש.

זאת אני, נעים מאוד.
משתמשת במוח רק לחפירות חסרות משמעות.
עצלנית, אבל אוהבת סכנות.
אחת כזאת שעם מזל של מישהו אחר כבר מזמן הייתה נהרגת או
נאנסת.

נחמד להכיר, זאת אני פה.
זוכרים?
ההערכה העצמית שלי נמוכה יותר מהאדמה.
משלבת פוזות בהגינות ובמשחק תאטרלי טוב.
משקרת על ימין ועל שמאל לאנשים שאינה אוהבת.
מתחכמת.
אחת כזאת שלוקח לה זמן מה להתחבר לאנשים.

אז זאת אני...
כבר לא כל כך נחמד להכיר, הא?
אתם הולכים עכשיו? לא ציפיתי אחרת.
אני ממורמרת.
אחת כזאת דכאונית, שמדברת הרבה על מה שבפנים.

על דברים שאנשים לא אוהבים להקשיב להם





21.8.05