העט אכן חזקה מן החרב,
והמילים כואבות מן הדקירה הכי עמוקה בלב,
משפטים של שקר נשמעים באוזניים,
ואיש מהם לא בדק, אפילו לא ניסה להבין,
ישר הרים ידיו קם והלך,
ואני עדיין שואל את עצמי,
מה קרה באותה תקופה,
מה קרה לכל אותם האנשים החשובים בחיי,
שמאמינים לכמה מילים של שקר,
וככה נוטשים חבר,
והכל לפני זמן כה רב,
ועדיין הוא נשאר איתי,
צלקות מן המילים,
והכאב חד כבעבר,
והדם נוזל ואת גופי שוטף,
לאט לאט את כולי סוחף,
בתענוג של הרגשה אחרונה,
זאת הייתה רק תקופה,
שעברה,
אך עדיין כואבת