אין טעם שאשים לק, מפני שגם ככה אני מקלפת אותו כשאין לי עניין
מיוחד בנעשה סביבי.

נושא הוויכוח היה באיזה סרט נצפה, עוד אחד מהוויכוחים הלא
משמעותיים, שרצים לאחרונה הרבה במקום.
בסופו של דבר שתי בנות עלו על האופניים ונסעו להביא איזשהו סרט
נטחן, שראיתי אותו בערך בכיתה ג', אבל למי יש את הכח להתווכח?
בינתיים הדלקתי עוד סיגריה בעלת אחוז ניקוטין גבוה, ושמתי אותה
בפי.
השתיים חזרו עם הסרט ונכנסנו אני ועוד כמה בנות לתוך הבניין
המחניק, כדי להעביר את השיעמום בדרך טיפה מקורית יותר, מאשר
בדרך כלל.
לעתים היו הבנות שמות מוזיקה זולה, שזמריה לא השקיעו בה מחשבה
נכבדת, ומתחילות לרקוד לצליליו של בנאדם רדוד חסר אופי.
(לדעתי בכל אופן).
נשכבתי על הספה האדומה, והנחתי את ראשי על הכרית הגדולה ששכבה
בקצה.
אחת הבנות הכניסה את הקלטת לתוך הוודיאו, העבירה ערוצים
בטלוויזיה ולחצה על כפתור ההפעלה.
דבר אינו נראה.
תחילה חשבה שאולי טעתה בערוצים, אך מהר מאוד התברר שמשהו
בווידאו אינו כשורה, והיא הזעיקה את הבנות האחרות.
נשארתי שוכבת, מרוטת עצבים, על הספה האדומה.
בעודי מסתכלת בחברותיי, מנסה לחשוב מה קרה לווידאו המקולקל,
התחילו לרוץ בראשי תמונות מיום האתמול.

נכנסתי לחדרו והורדתי את תיק הצד הקטן שלי.
למרות החשיכה הכמעט מוחלטת ששררה במקום, יכולתי לראות את
פרצופו.
התיישבתי על מיטתו, נטלתי את קופסת הסיגריות הזולות שהיו על
השולחן, והדלקתי אחת עם הגפרורים.
יד חמה נגעה בעורפי והתחילה לעסות אותו בכח.
"שמעתי שאת מגדלת ציפורניים"
הוא לחש באזני.
הוא סובב את ראשי אליו, מצמץ פעמיים, כמו מעין טיקים קטנים,
ושתק.
כאילו מסוגל היה להתעמק במשהו חשוב.
שרטתי את בטנו החשופה עם ציפורניי מרוחות הלק השקוף, שגדלות
מיום ליום להיות קטלניות יותר ויותר.
הוא לפת את ידי בכח והסתכל על ציפורניי.
"אני אוהב את המראה הנוצץ על ציפורנייך, זה עושה לי את זה,
הקפידי לשים את הלק הזה הרבה."
הוא החל לנשק את שפתיי, ותוך דקות ספורות כבר היינו שנינו
עירומים.
הוא נקלע אל תוך גופי וגמר מהר.
אמר תודה, וגירש אותי מחדרו בחיוך, כשהוא אינו מעכל עדיין, כמה
היה קל לנצל אותי בפעם המי יודע כמה.

עוד שתי בנות נקראו לעזרתן של האחרות בתיקון הווידאו שסירב בכל
תוקף לעבוד.
הלק השקוף על ציפורניי כמעט והוריד לי דמעות.
מתוך חוסר המעש התחלתי לקלפו, ותוך כדי נזכרתי שהוא אוהב את
מראה הלק הזה על ציפורניי.
זה המריץ את קצב הקילוף בהרבה.
אחת הבנות קלטה לרגע שאני עדיין שוכבת על הספה האדומה, מקלפת
את לק ציפורניי בקצב מהיר.
"תראו אותה, מצחיקה, בתוך הבועה"
אבל לא הייתי בבועה.
הייתי ממורמרת.
על שהוא ניצל אותי שוב, על שאיני מצליחה לקלף את הלק טוב היום,
והכי הכי, על כך שאפילו הסרט שנמצא על הקלטת הכי פשוטה שיש, לא
מצליח לעבוד בווידאו הזה.