אריאל סנטוס / טו' באב |
צמאה אל הכרמים, אל המחולות
אך כה פצועה, דמומה.
שמלת לבן של ליל כלולות
סמוקה, ספוגה דמה.
ואיך תביט לחג
כולו של אהבה
והיא שסועה, טרוטת עיניים
צרה ודוחק בלבה
מקום - ודאי שלא לשנים.
קומי בואי לקראתי
זועק נמר פצוע
הבט דודי בין החולות
מפתני לך היום פתוח
בחג האיילות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|