אני לא משתנה.
כמה שאני רוצה-
אני לא משתנה.
אני מחפשת את המקום שבוא אני אהיה אני באמת.
אבל בתוכי יודעת שלעולם לא אמצא אותו.
גם אם אלבש חולצה כחולה עם שרוך אדום
לא ארגיש שייכת.
כי אני לא יפעת ששייכת.

אני לא משתנה.
כמה שאני רוצה-
אני לא משתנה.
אני מוצאת את עצמי מחכה לנפילה הבאה.
אבל בתוכי אני יודעת שאין צורך לחפש.
כי האכזבה העצמית הזאת הורסת אותי כל דקה ודקה
אני כבר לא אוהבת.
לא אוהבת אף אחד.

והכאב שבלב הולך וגדל,
והלב מתנפץ לעוד המון רסיסים
שדוקרים והורסים וחותכים.

איפה אני?
אני במקום שאין לי מושג איך הגעתי אליו,
ואני לא משתנה.
כמה שאני רוצה-

אני נשארת ככה

עלובה.

אפילו זה לא מתאר את הכאב...
              ואני בוכה.