והנחש היה ערום מכל חיית השדה...ותאמר האישה אל הנחש מפרי עץ
הגן נאכל....ותפקחנה עיני שניהם וידעו כי עירומים הם ויתפרו
עלה תאנה..." (בראשית , ב)

נו?
ראיתם איך נדפקנו?
לא סתם כשל נקודתי, אלא סדרת כשלונות צורבת.
ראשית מה פתאום הנחש היה ערום מכולם? זה לא אדם ו/או חווה שהיו
אמורים להיות החכמים הנבונים והפכחים ביותר מלכתחילה?
נו, מילא, אם זה היה מסתיים רק בכך אבל לא, הנה הכשל השני:
מה רע בלהיות ערומים לעזאזל? למה מה שטוב לשאר החיות בכוכב
שלנו לא טוב לנו? וזה חמור מאוד... לאן הביא אותנו כל הרעיון
שמתחיל בלבוש ומסתיים במה שמתחתיו..
תארו לעצמכם את האנושות כולה - ללא רגשות בושה, כולם ערומים
(תרתי משמע), חסל סדר אופנה ! ובהמשך המתבקש מייד - מין - מין
הסתם הכל היה נראה אחרת, כי אם אין בושה והכל טבעי כמו אצל
זולתנו שאר החיות - כמה סבל היה נחסך מאיתנו..
והכשל השלישי: מדוע ברא אותנו האל עם פוטנציאל לא מנוצל
ובגדול? אם נחש היה בכוחו לגרום לכך שעיני שניהם תפקחנה, משמע
ברא אותנו עם עיניים סגורות?
והעונש רבותיי, העונש. הגירוש מגן העדן זה עונש? לא ולא, תשכחו
מזה! העונש האמיתי שלנו הוא בכך שעיניינו נותרו סגורות כמעט
לחלוטין, בכל זאת בל נהיה פתאים, בכמה יכול נחש לפקוח
עיניים?...

כך רבותיי נדפקנו ארבע פעמים ברצף בתחילת דרכנו כאן ולכן יש
מקום להשתומם, איך למרות כל אלו הגענו עד הלום. אבל לי אישית
נראה שעשינו זאת בכוחותינו האחרונים. הנה הנה, עוד מעט מגיעה
סופה של הדרך, אותה צעדנו בעיניים עצומות, ואולי אף מעט מאוחר
מדי...
ולמרות זאת עדיין נמצאים ביננו כאלה שמאשימים את הנחש בכל.
אשרי וטוב להם. באמת.