נסיעה של יום שישי אחרי נווה צדק וים - הביתה
השמים אדומים סגולים מלאים בעננים שמתכסים ומכסים בו זמנית,
"last train home'' של פט מטיני לוקח אותי לתחושה של רכבת
הביתה, ואני נזכר שאני נורא אוהב את המנגינה הזו ופעם כשהייתי
קטן ראיתי אותו על המצדה.  
בצומת אשדוד אני נזכר ברכבת של פעם ללבנון בחורף, והכל מתערבב
לי במין שקט נעים ורצון לנסוע מבלי להגיע, ומין תחושה של אהוד
בנאי, רק שפט מטיני ימשיך זה כל כך מתאים לי עכשיו, ואם אפשר
שיהיה גם סיימון וגרפונקל אחרי, טוב?
אני על הרכבת האחרונה של יום שישי הביתה, לבדוק עם באמת אימא
ואבא שלי בבית וזה לא סתם שמועה.
אני על הרכבת הביתה ביום שישי ובקסטינה כבר אין שמים אדומים כי
קצת חושך וקר, ואני סוגר את החלון.
אני שם סוג של נקודה אחרי המסע לדרום אפריקה למצוא לאבא את
החיוך שאבד, אני מנסה להבין שזה נגמר ומצאנו את החיוך, מעניין
איך אני ארגיש בבית שעשה לי קצת קשה בזמן האחרון.
ביום של הגשם הראשון שראיתי השנה, בלילה של ירח מלא אבא שלי
חזר הביתה,
ואני חושב שגם קצת אני.