הגעתי אחרי שכבר הופעת פעם אחת. אני זוכרת שכשנכנסתי חייכתי
לכמה אנשים ואז ראיתי אותך על הבמה עם הגיטרה ואחת מהחולצות
המשובצות שלך שאני כל כך אוהבת. נעמדתי מול הבמה והסתכלתי עליך
בחיוך מוסתר, כי אם תדע שאני מחייכת כבר לא תהיה שמח, ואני
רוצה רק טוב בשבילך, רק לפעמים אני תוהה למה הטוב הזה לא יכול
להיות איתי.

ירדת מהבמה ועברת לידי. הוצאת לי לשון והרוח שלך והריח שלך
עברו לידי ונכנסו לי לגוף בנשימה עמוקה שעוררה בי גלים של
חולשות. חזרת מאחורי עם החולצה המשובצת ביד ואמרת לה שלום,
לפוצקי שלך. היא לא הייתה פוצקי באותה תקופה, אבל הסתכלת בה
במבט מאוהב, כמעט כמו שהסתכלת עליי מלמעלה ומלמטה וישר בפנים,
כמעט באותה תקופה רק שנה קודם. בערב אחד כשליווית אותי הביתה
ונישקת לי את האף במעלית, בתחילת ערב אחר כשצילמת אותי בקלוז
אפ על העיניים החצי ירוקות חצי חומות שלי מלמעלה, אחרי שראית
אותי קופצת על אנשים ועושה באלגן ירדת למטה והחזקת לי את היד
ונישקת אותי ליד כל החברים שלך, בסוף אותו הערב כשנסענו עם
חברים שלך באוטו והחזקת לי את היד, וכמה דקות אחרי זה בבית שלך
כשחזרנו אליך וההורים שלך לא היו בבית. ישבת מולי על המיטה,
הסתכלת לי ישר בעיניים ונישקת אותי. כמעט כמו בפעם הראשונה
שנישקת אותי, כמעט באותו מקום, על המיטה הזאת.

כשהסטת את המבט המאוהב שלך מפוצקי, הסתכלת עליי וזרקת לי את
החולצה המשובצת שאני כל כך אוהבת על הפנים בצורה שדי כאבה לי,
ושאלת אותי מה קורה. כל מה שיכולתי לעשות באותו רגע זה להסיט
ממך את המבט שלא תראה את הדמעות שישבו לי בעיניים וטישטשו לי
את הכל, כי אולי גם זה לא יעשה אותך כל כך שמח, כמו תקרית אחרת
שהייתה לנו עם חולצה אחרת שלך שאני כל כך אוהבת, כמעט באותה
תקופה שנה קודם. חזרנו הביה ברגל כשפתאום נתקפתי שיעמום עז
ותפסתי לך את הצווארון של החולצה וניערתי אותך הנה והנה ופתאום
התפרצת עליי וצעקת עליי מה קורה לי. אולי זה מה שקורה לך כשאתה
לא מבין מה קורה לי, אולי זה מה שקורה לי כשאני לא מבינה מה
קורה לנו, ואולי, רק אולי, זה מה שקורה לך כשנמאס לך ממני ואתה
צריך להכאיב לי כדי להרחיק אותי ממך. באותו רגע פשוט הסתובבתי
לבית שלי והלכתי ואני זוכרת שכשהסתכלתי מבט חטוף אחורה אתה
פשוט עמדת שם בשוק ממה שקרה כמה רגעים לפני וראית אותי הולכת,
כשרק חיכית למבט החטוף שלי שלא איחר לבוא כדי לקלוט שאתה לא
יכול לעמוד שם לנצח והלכת הביתה. התיישבתי על הרצפה הקרה של
המועדון, ומחקתי את ההודעות שלך מהפלאפון אחת אחרי השנייה
כאילו אני עושה איזה מעשה גבורה, כשאני יודעת שאני אתחרט על זה
יום אחרי זה.

באותו ערב יצאת מהמועדון עם החולצה המשובצת שלך שאני כל כך
אוהבת, חמוד מתמיד עם האף המיקי מאוסי שלך שתמיד מזכיר לי את
הנשיקות שנתת לי על האף כל הזמן, עם הריח שלך שאופף אותך כל
הזמן בענן גדול שלא משנה כמה פעמים הוא ישתנה - הוא תמיד יהיה
אתה, והבנתי שיותר אני לא אראה אותך כמו שראיתי אותך עד עכשיו.