את תמיד משאירה קפלים לאחר צחוק גדול, זה יפה לך.
את תמיד שותה את השוקו בשלוק אחד, את כל כך מיוחדת.
לפעמים אני רואה אותך מפוחדת לגמרי כשהשמיכה לא מכסה את כפות
רגליך. כמה מקסימה.
ולפעמים את מכוונת את המים באמבטיה להכי רותח שיש כי את אוהבת
להיות אדומה, את פשוט קוסמת.
מי יודע. איך זה שרק את מסוגלת,
רק את נוגעת כל כך רחוק, נהנית מהרגע הקטן הזה, בלי לחשוב
בכלל, לפעמים זה נדמה כאילו רק את קיימת, כאילו כל השאר הם רק
שאריות,
פרורים של עוגת דבש שאת כל כך אוהבת, ורק אחת כמוך ממשיכה
לאכול פרורים ככה בקלילות שכזאת כבר הרבה זמן מאז שהעוגה
נגמרה
ככה אני אוהב אותך, מי יודע למה. |
